תתן לך לפרשת שופטים

לק"י

ז אלול ה'תשעו

תתן לך

לפרשת שופטים

התורה מצווה:

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך.

אך לאחר מכן, היא מזהירה את השופטים עצמם:

לא תקח שוחד כי השוחד יעוור עיני פקחים ויסלף דברי צדיקים.

אך כאן עולה שאלה כבדה: מצד אחד, התורה מצווה את האדם לשים על עצמו אנשים שתהיה אימתם עליו, ומצד שני, היא עצמה מודה שהיא לא מאמינה ביושרם עד הסוף. איך אדם אמור להאמין במנהיגיו אם התורה עצמה לא מאמינה להם?

אולי התורה מלכתחילה לא מאמינה ביכולת של האדם לעשות צדק. האדם לא יכול לגעת באמת. היא כה רחוקה ממנו, שאין טעם אפילו לצוות עליו לשפוט לפיה. לכן היא מצווה עליו ליצור צדק. במובן הזה, כל תפקידו של השופט הוא להיות ישר ולנסות לשפוט לפי האמת. אם הוא לא עושה את זה, הרי שהוא אפילו לא ניסה. התורה לקחה את הצדק והפכה אותו לדין בפעולה – אם השופט מנסה, זה הצדק. לכן התורה ציוותה להאמין למנהיגים – אם עשית נכון ומינית על עצמך אנשים ישרים, אין שום סיבה לחשוש שהם ישפטו לא כהוגן, הרי אין שיפוט כהוגן הנובע ממקור אנושי. זהו היושר האמיתי – הכוונה הטובה. רחמנא לבא בעי.

התורה בעצם יוצרת מציאות מדומה בה ישנו צדק בעולם, כדי שצלם האלוהים שבנו יתבטא. היא נותנת לו מרחב בו הוא יוכל להתגבר על שאר האישיות וכך לתקן את האדם.