אחרי מות-קדושים – אֶת תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם

אֶת תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם

פרשות אחרי מות-קדושים לאור הפטרת קדושים

ננסה להבין את יסוד איסורי גילוי עריות המופיעים גם בפרשת אחרי מות וגם בפרשת קדושים, דרך הפטרת קדושים של יהודי ארצות האסלם (יחזקאל כ):

(ב) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: (ג) בֶּן אָדָם דַּבֵּר אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם נְאֻם אֲדֹנָי ה': (ד) הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם הֲתִשְׁפּוֹט בֶּן אָדָם אֶת תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם: (ה) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (ו) בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת: (ז) וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (ח) וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם: (ט) וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (י) וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר:

יחזקאל מצווה להודיע לזקני ישראל את תועבות אבותיהם. ה' מספר שבמצרים ה' נודע לבני ישראל ואמר להם כי הוא ה' אלהיהם ולכן הוא הולך לתת להם את ארץ ישראל הטובה. כנגזרת מכך שהוא ה' אלהיהם, עליהם להשליך מעליהם את תועבות מצרים ואת העבודה הזרה, אך הם לא עשו זאת. ה' רצה להעניש אותם אך לא רצה לחלל את שמו ולכן הוציא אותם ממצרים והביא אותם אל המדבר.

(יא) וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם: (יב) וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם: (יג) וַיַּמְרוּ בִי בֵית יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר לְכַלּוֹתָם: (יד) וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִים לְעֵינֵיהֶם: (טו) וְגַם אֲנִי נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת: (טז) יַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקּוֹתַי לֹא הָלְכוּ בָהֶם וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ כִּי אַחֲרֵי גִלּוּלֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ: (יז) וַתָּחָס עֵינִי עֲלֵיהֶם מִשַּׁחֲתָם וְלֹא עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה בַּמִּדְבָּר: (יח) וָאֹמַר אֶל בְּנֵיהֶם בַּמִּדְבָּר בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל תִּשְׁמֹרוּ וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל תִּטַּמָּאוּ: (יט) אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּחֻקּוֹתַי לֵכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ אוֹתָם: (כ) וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (כא) וַיַּמְרוּ בִי הַבָּנִים בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי לֹא שָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּם בַּמִּדְבָּר: (כב) וַהֲשִׁבֹתִי אֶת יָדִי וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם לְעֵינֵיהֶם:

גם במדבר הוא נתן להם חוקים ומשפטים, ושוב, הם לא עמדו בהם, אך ה' לא עשה להם כלום כיוון שלא חללאת שמו לעיני הגויים.

צריך להקשות על התנהלותו של ה' באירוע הזה: מדוע ה' לא מתנה את יציאתם ממצרים ואת קבלתם את ארץ ישראל בכך שהם ישמרו את מצוותיו? כמו כן, ה' מתאר שהוא בחר בישראל אז, אך להיכן נעלמה זכות אבותיהם?

באמת ה' לא בחר בישראל אז, אך הוא יצר איתם קשר ראשוני אז, אחרי דורות שלמים של נתק ושל שעבוד. לכן ה' לא מתנה את הטוב שהוא עושה להם בכך שהם ישמרו את המצוות, הם אחד איתו. ה' כרת ברית עם האבות, ברית המבטאת את היותו אחד איתם ועם צאצאיהם. כאשר אדם נמצא בשייכות אחת עם אדם אחר, הוא לא מתנה את הטוב שהוא עושה לו בשום דבר, הוא פשוט עושה לו טוב. אין כאן מקח וממכר, יש כאן מכלול אחד, ובמכלול אחד אין איטנרסים לאף צד.

עבודה זרה במהותה אומרת אגואיזם. פוליתיאיזם מניח שיש כוחות שונים בעולם, ואין להם מקור אחדותי. מדוע? מהסיבה הפשוטה – למה ששני דברים, שאנו רואים בעינינו שמתנהלים באופן אחר כאשר כל אחד עצמאי, ייכפפו למרות אחת? איש הישר בעיניו יעשה, אין סיבה לאדם לעשות דבר עבור חברו, אין שום עניין בלהיפתח לצד אחר ולהיקשר עמו בעבותות אהבה, השאלה היחידה היא מה מועיל לאדם עצמו. כך היא גם ההגשמה, המניחה שהאל הוא גשמי, כיוון שאם לא, מדוע לעבוד אותו? מדוע שאדם יצא מעצמו, אל עולם שרחוק ממנו כמטחוי קשת (והרבה יותר מזה), מדוע שהוא ייפתח אל דבר שהוא הפוך ממנו? הוא דואג רק לעצמו, ומדוע שיישמע לאל שבכלל לא נמצא בשום זיקה אליו. אם כן, עבודה זרה היא אגואיזם.

כך גם גילוי עריות. גילוי עריות עומד בסתירה לעקרון המנחה של פריה ורביה – פריה ורביה קוראת לאדם להיפתח אל האחר מתוך הבנה ששניהם שייכים למכלול אחד. איש ואשה נקשרים זה לזה, ובכך הם מקימים בית חדש, שהוא בעצם המשך של שני הבתים שהביאו אותו לכלל קיום. הם מאמינים שאף שהם שונים, אף שהם באים ממשפחות אחרות, משני בתים, הם יכולים לגלות את המקור האחדותי של שניהם ולבנות בית חדש. לכן המינימום של פריה ורביה הוא בן ובת, לבנות עוד שני בתים.

בכך פריה ורביה מבטאת את מגמת החסד האלהי בעולם, שהוא תנועת חייו, וכל כולו אומר שהכל נובע מה', ולכן ה' חותר לעוד ועוד חיים. יחסי מין שעניינם איננו פריה ורביה או גיבוש הבית שנוצר על בסיסן – איננו אלא אגואיזם, כל אחד רוצה להנות את עצמו, ואף אם הוא רוצה להנות את השותף שלו להם – המעשה שנעשה כאן הוא רק לטובת הנאה, ואין כאן שום רצון להמשיך את החסד האלהי, לבנות עוד ועוד. כך הוא בגילוי עריות בתוך המשפחה, כוחות חיים שבמקום להתרחב החוצה נשארים באותו בית, כך הוא משכב זכר, בהמה ונידה שאין בהם פוטנציאל פריה ורביה, וכך הוא משכב אשת איש, שמחריב בית קיים.

אם כן, גם גילוי עריות וגם עבודה זרה עומדים בסתירה יסודית למגמת החסד האלהי בעולם¹, ליכולת של צד אחד לאפשר לעצמו להיכלל בתוך מכלול אחד עם עוד אדם ולהתמסר אליו. במצב כזה אף אחד מהצדדים כבר לא דורש את הנאת עצמו, הוא דורש את הנאת שני הצדדים, את החיים האוטופיים של שניהם, מתוך הבנה שהם כלל לא שני צדדים, הם מכלול אחד עתה, והפערים ביניהם נובעים רק מהרצון לחדד את שייכותם זה לזה. כך ה', שראה את עצמו שייך במכלול אחד עם ישראל, בעקבות אותה ברית, התמסר לחלוטין לישראל ונתן להם הכל, כאשר הם לא נותנים לו כלום. הסיבה היחידה מדוע הוא לא נוקם בהם היא כיוון שאם כך, יחולל שמו, וזו לא הנקודה בפני עצמה, אלא מה שהיא מחדדת – שהם נקראים בשם אחד, הם אחד.