בחינת משכן ובחינת משה לפרשת פקודי

לק"י

כו אדר ה'תשעז

בחינת משכן ובחינת משה

לפרשת פקודי

פקודי פירוש לשון בליטה, כמו ויפקד מקום דוד, והיינו שהיה מקומו בולט שלא היה מי שישב עליו. ועל ידי המשכן, היה בולט וניכר שהקדוש ברוך הוא נמצא בעולם העשיה גם כן, אשר על העובדי כוכבים ומזלות מכחישים זה. וזה פירוש הפסוק אלה פקודי המשכן משכן העדות, היינו הבליטה שנעשה על ידי המשכן שהוא משכן העדות, עדות הוא עניין מבורר היינו שנתברר לעיני על האומות על ידי המשכן, שהקדוש ברוך הוא מושל ונמצא גם בעולם השפל הזה, על ידי מי נעשה זה הבליטה, ומפרש הפסוק אשר פקד על פי משה היינו שמשה רבנו עליו השלום הביא זאת הבליטה מן השמים לארץ לעולם הזה.

מי השלוח

ולכאורה קשה. מדוע דווקא המשכן הוא זה המברר לכל האומות שהקדוש ברוך מושל בעולם השפל? ברור מדוע הוא נמצא גם בעולם השפל, שכן כעת גלוי לעיני כל שהוא נמצא גם בעולם הזה, אך מושל? ההווה אמינא היא הפוכה, כאשר רואים את המשכן – ישנו מקום מסוים ומוגדר שבו ה' מושל (ונמצא), ולא בכל העולם!

נראה שזו בדיוק הנקודה. הגילוי של משילת ה' בעולם הוא בבחינת המשכן בלבד. אך צריך שמישהו יעביר את המשכן ממקומו ויביאהו לכל מקום, ואותם אנשים הם בחינת משה.

לעתים הצדיקים והתלמידים-החכמים אינם מגלים באופן מפורש את השראת השכינה בכל מקום בעולם. לעתים כוחם קטן, והם לא מצליחים למצות את הבערה הפנימית שבתוכם באפיק אחד. הם חפצים להיות מגדולי הגדולים אך הם לא מצליחים. הם מסתכלים בקנאה באלה שנשמתם דבקה בה' תדיר בדרך אחת בלבד. הם לא לומדים חלק מהיום, מתפללים חלק מהיום וגומלים חסדים חלק מהיום. כל ימיהם ושנותיהם בדבקות דרך אפיק אחד גרידא.

זו הייתה קנאתו של משה באחיו אהרן ובאחותו מרים. אחיו אהרן עסק כל חייו בתפילה. ספון היה בקשר המתמיד שלו ושל ה' במשכן. כל חייו עובד את ה' בדבקות הלב. אחותו מרים כל ימיה משפיעה עוד ועוד מבארות חסדיה. כולה נתינה ואהבה. משה, איש התורה, מביט בהם בקנאה. לפי המדרש, הוא מביט בקנאה גם על רבי עקיבא, איש התורה המוחלטת, זה שלא חזר לביתו עשרים וארבע שנים והפך להיות מודל לחיקוי של התמדה לדורות שלמים של חובשי ספסלי בית המדרש. גדול היה, כל כולו תורה, עד כדי כך שכל קוצו של יו"ד היה נראה לו מקור לתלי תלים של הלכות.

משה מקנא. משה היה גדול בתורה, הוא למד בבית מדרשו של הקדוש ברוך הוא, לא פחות ולא יותר. אך בד בבד היה עליו להיות גם גדול בתפילה, מה שמתבטא בכך שבתחילה היה התכנון שהוא יהיה הכהן הגדול, בתפילותיו הרבות להצלת עם ישראל לאחר חטאיו, ובחמש מאות וחמש עשרה תפילותיו להיכנס לארץ. לא הניח את ידו אף מגמילות חסדים רבה, מהניסיון לבוא ולהורות לעם תורה שתיישר את ההדורים בתוך העם, וגם בזה לא היה קטן, שהרי יתרו הזהירו מפני סכנת הנבילה שלו מרוב הוראתו תורה זו, משמע שהוא השקיע בה רבות, וכמו כן, מתפילותיו הרבות למען העם ניתן ללמוד גם על גמילות החסדים שלו.

משה מקנא בהם. הוא רואה עצמו שייך לכל העולמות, אך לא שייך באמת לאף אחד מהם. בכל פעם שמנסה הוא להכנס באופן מוחלט לאחד העולמות, נקרא הוא להכנס בבהילות לעולם אחר. כך היה כאשר היה ספון בעולמה של תורה, בבית מדרשו של הקדוש ברוך הוא, ונקרא לעזוב אותו לאחר ארבעים יום וארבעים לילה, "לך רד כי שחת עמך", עבור עולם התפילה על העם, ועבור עולם גמילות החסדים על ידי התפילה על העם.

ישנה בחינת משכן, שהיא הקודש המוחלט, הוא המשכן והצדיקים המוחלטים, ובחינת משה, הוא הצדיקים המעורבים, אלה שכל כולם דבקות בה', אך דבקות המלוקטת מדרכי דבקות שונות ולא מדרך דבקות אחת.

אלא שאותם צדיקים מוחלטים, הם בחינת משכן. הם אמנם ניידים בבסיסם, שכן הקודש חותר להתפשט על פני כל ההוויה, אך הם לא יכולים להתנייד בכוחות עצמם. הם צריכים שמישהו יסייע להם לעשות זאת. זהו תפקידם של הצדיקים המעורבים, בחינת משה. הומוגניותם של הצדיקים המוחלטים גורמת להם באופן מיידי לאיזושהי פסיביות. אך דבר ה' צריך להגיע למקומות רבים. לשם כך, דרושים הצדיקים המעורבים שיניידו אותם. וזו כוונת מי השלוח באומרו שמשה מוריד את המשכן לעולם הזה, כיוון שאף על פי שהמשכן כאן ונמצא, הוא לא באמת בעולם הזה, כיוון שלעולם הזה אין באמת היכולת להבינו ולהיכנס לתוכו, בעקבות מוחלטותו. לכן יש צורך באיזושהי תנועה ניידת, תנועה שאינה מוחלטת ואבסולוטית שתגרום לאותו משכן לממש את הניידות שבו. ובזה מתורצת שאלתנו, היאך ייתכן שה' מושל בכל העולם דרך המשכן. ה' לא מושל בכל העולם דרך המשכן, בלבד אלא גם דרך משה, המביא את המשכן לכל מקום בעולם.

חוסר המוחלטות של בחינת משה בדרכי הדבקות מצד אחד, ועצם הדבקות המוחלטת בה' מצד שני, הם הנותנים להיותו נייד וממילא יכול להביא את דבר ה' לכל מקום בעולם, שכן אדם שלא כל כולו דבר ה' לא יכול להביא את דבר ה' לכל מקום בעולם, אך העובדה שיש לו דרכי דבקות רבים נותנת לו להתאים לכל סיטואציה הנקרית לפניו (על ידי ה' כמובן) את האופן שבו דבר ה' צריך להגיע אליו, וממילא בחינת משה היא המביאה את בחינת המשכן לכל מקום בעולם.