שתי דרכים בדבקות לפרשת וישלח
ערוכים של אור / ד''ת זיו פרשות / וישלח
בעריכת אור, אחיו של זיו
לק"י
שתי דרכים בדבקות
לפרשת וישלח
זיו חן זצ''ל
אפשרות לדבקות מתמדת בעבודת ה'
הכותרת נוצרה באמצעות AIהכותרת נוצרה באמצעות AIבחסידות אומרים שדבקות משמעה לעבוד את ה' בכל רגע ורגע. דבקות במשהו היא להיות כל היום רק בחתירה להגיע לדבר מסוים. יש הרבה אנשים שעובדים את ה'. לכל אחד מהם יש כמות זמן מסוימת בתוך היום בה הוא עובד את ה', אחד עושה את זה שעה ביום, אחד שעתיים, אחד חמש ואחד עשרים שעות. אבל האם אדם יכול לעבוד את ה' באמת כל רגע ורגע מחייו? לא חמש שעות ואפילו לא עשר שעות, אלא עשרים וארבע שעות ביממה?
התשובה היא כן. אבל איך? אדם צריך לעשות עוד הרבה דברים, הוא לא יכול לחיות חיים שלמים רק בעבודת ה'. על כך הרמב"ם בפרק ה בשמונה פרקים כותב:
זה הוא אשר דרש ממנו יתעלה שנכוון אליו, באומרו: (דברים ו, ה) "ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך", רצונו לומר: בכל חלקי נפשך, שתשים תכלית כל חלק ממנה תכלית אחת, והיא: לאהבה את ה'… וכבר כללו החכמים עליהם השלום זה הענין כולו… והוא אומרם בציווייהם: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים".
הרמב"ם כותב כי התכלית העליונה של האדם היא שכל מעשה שהוא עושה שיהיה לשם שמיים ולשם אהבת ה'. אפשר לומר שכך אפשר לחיות חיים שלמים של עבודת ה'. אם אדם מחבר את כל חלקי החיים שלו לה', אז הוא עובד את ה' בכל רגע ורגע1.
זו דרך אחת להגיע לדבקות. אבל נראה לי שיש עוד דרך.
דרכו של יעקב אבינו בדבקות
הכותרת נוצרה באמצעות AIהכותרת נוצרה באמצעות AIבפרשה שלנו (וישלח) מסופר שיעקב מתפלל לה' שיציל אותו מיד עשו, כיוון שה' הבטיח לו ש"היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים". מיד לאחר מכן, "וילן שם בלילה ההוא". היכולת של אדם ללכת לישון כאשר הוא יודע שהוא בסכנת מוות בכלל לא מובנת מאליה. לא נראה לי שרובנו היינו מצליחים אחרי תפילה כזאת לישון, אך יעקב הצליח.
נראה שיעקב מבין שבאמת הכל תלוי בה'. כאשר הוא התפלל הוא הבין שבעצם אין לו למה לחשוש – בכל מקרה הכל בידי ה'. ממילא אפשר ללכת לישון בשקט, אין לי שום תפקיד עכשיו. במובן הזה, יעקב לא מתפלל מתוך רצון שה' יציל אותו, אלא מתוך זריקת כל האחריות על ה'.
אולי זו דרך נוספת לעבוד את ה' בכל רגע בחיים, להיות דבקים בה'. בעוד בדרך של הרמב"ם (ועוד רבים) האדם לוקח את כל החיים שלו ומחבר אותם לה' בעבודה קשה ומייגעת, בדרך שאותה אני מציג כעת קורה ההיפך הגמור – האדם "זורק" הכל על ה' (כולל את עצמו), בוטח בו לחלוטין ומתוך כך מגלה כי ה' נמצא בכל דבר שהוא עושה בחיים. בכל פינה שבה הוא הולך הוא רואה את ה' מתגלה אליו ומחייה אותו, ולא שהוא עצמו מגלה את ה'.
הדגשת רבי נתן על הביטחון בה'
הכותרת נוצרה באמצעות AIהכותרת נוצרה באמצעות AIוכך כותב רבי נתן, תלמיד רבי נחמן מברסלב, בליקוטי הלכות (פיקדון ג, ב):
כל הסיבות והמאורעות הנמשכין משם הם למעלה משכל אנושי ואי אפשר להאדם להבין אותם כלל ואי אפשר להאדם להבין אותם כלל ואי אפשר לשמור עצמו מהם כלל כי אינם נתבררים על ידי שכל אנושי… וצריכין לסמוך רק על אמונה לבד, לסמוך עצמו רק על השם יתברך לבד שהוא בעצמו ישמור אותנו מכל מיני היזיקות…
כמובן, בהלכה הבאה רבי נתן כותב שאין להזניח את ההשתדלות בגלל הביטחון.
רבי נתן מסביר שעל האדם לבטוח רק בה' שכן כל מה שיקרה אותו בעולם יהיה מעל להשגה השכלית שלו. לפי זה, אפשר להציע שדבקות (בנוסף לאפשרות של הרמב"ם) היא היכולת לתת לה' להיות אחראי על הכל, או יותר נכון – לגלות כי הוא אחראי על הכל, וממילא לחוות אותו בכל פינה בחיים ובכל רגע ורגע, ואם מתאמצים, אפשר אפילו לחיות על פי שתי הדרכים האלה במקביל וללא שום סתירה.
הערות שוליים
-
עיינו בדברי הרב קוק במוסר אביך ב, ב. דבריו דומים להבנת הרמב"ם.