לא האמנתם בי לפרשת חקת

לא האמנתם בי

לפרשת חקת

זיו חן זצ''ל

כולם שואלים: מה היה חטאו של משה בהכאתו על הסלע, ומדוע עונשו כל כך גדול? כמו כן, שואל אריאל טננאום: משה הוא זה שהיכה, מדוע גם אהרן נענש על כך שלא ייכנס לארץ? ה' פונה למשה (כ):

(ז) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ח) קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם: (ט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ:

ה' מצוה אותו לקחת את המטה ולהקהיל את העדה ולהוציא להם מים. כתוב שמשה עשה כאשר צוהו, אך את מה? "ויקח משה את המטה". יתכן שזהו המפתח לשאלותינו: הבעיה הייתה שמשה הדגיש את לקיחת המטה.

(י) וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: (יא) וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם:

"נוציא לכם מים" – איפה הקרדיט לה'? משה מרים את ידו, מכה על הסלע במטהו פעמים, מה שגורם ליציאת מים רבים וכולם מרוצים. היחיד שלא השתתף בסיטואציה הזו הוא זה שבזכותו נעשה הנס. אך טבעית תגובתו:

(יב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם:

הם לא האמינו בו להקדישו לעיני בני ישראל! העובדה שמשה הכה בסלע ולא דיבר היא רק סימן לכך שהעם תפס את זה בתור מעשה של משה ושל אהרן, וזו הייתה הבעיה. ההכאה בסלע עצמה איננה הנקודה, ה' יכול להוציא כך ואחרת, אך היא הביטוי לכך שנזה נתפס בעיני ישראל כמעשה של משה. כך מדויק גם משירת הבאר (כא):

(טז) וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם: ס (יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: (יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה:

את הבאר לא חפרו, על הבאר הכו! אכן, אבל זה נתפס כמעשה אנושי לחלוטין, כמו חפירת באר, ולא כמו מעשה אלהי. מיהם השרים? רש"י מסביר:

(יח) באר חפרוה – זאת היא הבאר אשר חפרוה שרים משה ואהרן: במשענותם – במטה:

אם כן, חטאם של משה ושל אהרן היה חוסר ההקדשה של ה', העובדה שהם לא קשרו את המעשה שלהם לה'. לפי זה ברור מדוע גם אהרן נענש, שכן אף שאהרן לא היה מן המכים, הוא בסופו של דבר לא הקדיש את ה' לעיני בני ישראל, ההכאה היא כאמור רק סימן, ולכן אין סיבה שהוא לא ייענש.

כעת צריך לשאול: דיברנו עד עתה מצד הרושם שקיבל ישראל. מה חשבו לעצמם משה ואהרן? משה ואהרן ראו את עצמם נפרדים מה'. הם הבינו שה' פועל דרכם, הם הבינו שהם פועלים מכוחו, אך הם ראו את עצמם נפרדים. לכן ברגע שהם שומעים "והוצאת להם מים", הם מבינים שהם צריכים לעשות את זה מכוחו של ה', אך הם אלו שעושים את זה. ה' לא שותף לעצם המעשה, הוא רק נתן את היכולת ואת הציווי. לעומת זאת, אומר להם ה', בדיוק זה שאתם הייתם מוציאים להם מים הוא מה שהיה מקדיש אותי לעיני בני ישראל, כיוון שאנחנו אחד. אני לא פועל דרככם, ואתם לא פועלים מכוחי. אנחנו אחד, וממילא כאשר אתם פועלים, אני פועל, כאשר אני פועל, אתם פועלים. אנחנו אחד. זו מהותה של האמונה. משה ואהרן שלא האמינו בזה, ממש לא האמינו בה', "לא האמנתם בי".