איך הופכים רגע לנצח

איך הופכים רגע לנצח

לפרשת חיי שרה ולשבת חברון

זיו חן זצ''ל

גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם, הסביר הרב רוני נחשון שראשית אדם צריך להרגיש גר בעולם הזה, להרגיש תלוי בה', ורק לאחר מכן תושב, בטוח. יצחק בא מבוא באר לחי ראי כאשר אליעזר הגיע עם רבקה, והסביר הרב רוני שבאר לחי ראי הוא המקום אותו ה' רואה, המקום אליו הגיע הגר במצוקתה, העניים והאביונים, והוא המקום בו הוא יבחר לחיות בהמשך. יצחק תקן תפלת מנחה – שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר תפלה לעני כי – יעטף ולפני ה' ישפך שיחו (ברכות כו:), יצחק מתפלל מתוך מצוקתו, יצחק לא עומד כמו אברהם (וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ומכאן אמרו חכמים שאברהם תקן תפלת שחרית, שאין עמידה אלא תפילה), הוא עני. אוסיף שבשונה מעמידתו של אברהם בתפילתו, יצחק בתפילתו שופך שיחו, העומד הנצב בעל הישות לעומת הנשפך על הקרקע החסר כל.

ובאמת זהו סוד הקבורה. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: רמז לקבורה מן התורה מניין – תלמוד לומר כי קבור תקברנו מכאן רמז לקבורה מן התורה (סנהדרין מו:). הפסוק הרומז על קבורה מדבר על האדם במקום הכי נמוך שלו (דברים כא, כב-כג): וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ. לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה. האדם השפל הזה, זה שהיה בו חטא משפט מות ובצדק הומת ונתלה על עץ, הושפל על ידינו. הוא נתלה על עץ, לעיני כולם, אך מיד לאחר מכן אנו טומנים אותו באדמה, כאילו אנו מחביאים אותו. באמת כל מת נמצא במצב הזה, במובן מסוים – אדם חוטא ומת כי זהו דין הצדק בנידונו, והתליין איננו אלא רבונו של עולם. במצב זה, בו השפל גואה, האדם נכנס לאדמה, יורד למקום הכי נמוך, מנסה לא להיות, לא בעיני החברה ולא בעיניו. כביכול הוא לא היה קיים מעולם.

אך לא כאן נגמר התהליך. ישנו עולם הבא. אדם עולה למרומים ופוגש את שוכנם. הוא חוזר אל כסא הכבוד ממנו נחצבה נשמתו, הוא שב נשאב למעלה. בשיא הזמניות, בפסגת הנמיכות, הוא נחשף אל מה שמעל הזמן. דווקא בעקבות החטא, בו חרט על דגלו את הרגע, הוא הופך להיות חלק מהנצח. יצחק פוגש את אלהיו לא בפסגת הר המוריה, כאביו, הוא פוגש אותו כאשר הוא עקוד על גבי המזבח, כאשר הוא מוסר את נפשו בעל כרחו, כאשר הוא בשפל השפלים. הוא לא נחשף לאלהיו לא מתוך עמידה, אלא מתוך עקידה.

איך הופכים רגע לנצח? העם הרוצה לחיות חיי נצח, חייב לפאר את אותם רגעים רגעיים, את אותם זמנים זמניים, את אותן נמיכויות קומה, שאין בהן מן הפאר כי אם מן האפר. עליו להנציח את הרגע, להתחבר למורשת אבותיו הנצחית דווקא מתוך רגעיותה ושבריריותה.