פרשת חיי שרה – המשפיע המושפע

לק"י לענ"ד כה מרחשוון ה'תשעו

המשפיע המושפע

לפרשת חיי שרה

זיו חן זצ''ל

פרשנים ודרשנים רבים העמיקו בחילוק הידוע בין נח לאברהם.

נח מייצג את הפסיביות. לנח נוח עם היותו נח. נח מהותו פסיביות, נייחות. נח לא מאמין ביכולת של האדם להתחדש, להוסיף קומות נוספות בעבודת הבורא.

לעומתו, אברהם, הנמרץ, הפעלתן, זה שמנסה להחזיר את כל העולם אל אביו שבשמיים. אברהם מחדש עוד ועוד בעבודת ה', מפיץ את שמו יתברך ומקרב רחוקים.

שפת אמת מגדיר את נח כשבת (בעקבות הזוהר), משום שהוא מסתפק רק בקודש שהקב"ה ברא בעולמו, ולא מנסה להשתפר, כפי שבת שהיא קביעא וקיימא. את אברהם הוא מגדיר כיום טוב, כלומר, כיום שתושבי העולם הזה החליטו לקדש, שכן הוא מחדש ומוסיף קומות נוספות בעבודת ה'.

הוא מדגיש שדרגת אברהם, שהיא גבוהה מדרגת נח, הייתה חייבת את דרגת נח כדי להיות, וגם אברהם צריך לעתים להיות נח, כדי להיזכר בקודש שה' ברא ולקבל ממנו כוחות.

נראה שיש דרגה גבוהה אף מדרגת אברהם. נקרא לה: דרגת אברהם או שרה.

"ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (כג, ב), מפרש שם רש"י מניין בא: "מבאר שבע". שרה הולכת לעולמה בקריית ארבע היא חברון, בעוד אברהם חי בבאר שבע באותו זמן.

האינסטינקט של כל משפיע על אנשים כדי לקרב אותם לה' הוא ליצור לעצמו גרעין אליטיסטי ואידאליסטי, על מנת לא להיפגע מאותם אנשים. הוא חי בתוך מסגרת ברורה והומוגנית, שכן הוא בא להשפיע ולא להיות מושפע. הוא חושש מלקבל מאחרים את הנורמות הרעות שלהם, ולכן הוא מקבל מהם כלום.

כך גם אברהם ושרה כזוג, בנו לעצמם גרעין חזק. הם לא רצו ללמוד ממעשיהם הרעים של אנשי כנען, אז הם מחזקים את הקשר ביניהם ולא נותנים לשום השפעה להיכנס. כך לפי חלק מהפרשנים "ויט אהלה", אברהם נוטה מהדרכים המרכזיות ולא מתערב עם אנשי המקום, כדי לא ללמדו ממעשיהם.

אך לאחר שנולד להם יצחק, הם הבינו משהו. יצחק דומה לאנשים שהם גילו להם את אור האמונה. גם הוא מושפע מהם, ככל בן. אך הוא בעל תכונות אחרות מהם. בעוד הם אקטיביים וגומלי חסדים, הוא דווקא פסיבי ונוטה יותר למידת הדין (ספירת גבורה). בעוד הם משפיעים עליו, הם מגלים שהם עצמם גם מושפעים ממנו. הם מגלים עולם אחר שהם לא הכירו עד עתה, בזכות הטלטלה והלם התרבות שאוחז בהם כאשר הם עומדים לנגד בנם הכה שונה מהם. הם לומדים שגם בעולם זה יש אמת גדולה.

באותו רגע הם מבינים שגם למושפע יש מה להשפיע, וממילא מפעל החסד והקירוב שלהם צריך להיות הדדי ולא חד צדדי. אך כעת זה כבר מאוחר מדי. הקשר ביניהם כל כך מבוסס, שהגרעין החזק והאיכותי דוחה אוטומטית כל השפעה זרה. הם בוחרים להתפצל. הם בוחרים לפרק את האימפריה המבוצרת שהם בנו לעצמם, אך להמשיך להשפיע. אך בהשפעתם זו, הם מעוניינים גם בעצמם להיות מושפעים. כדי להיות מושפעים, עליהם לפתוח את הלב ולהקשיב גם לאחרים.

אבי מורי אמר לי פעם שרצון זה אותיות צינור. אחרי שאדם הופך את הרצון האגואיסטי שלו, יוצא צנור. כאשר הצינור הזה משפיע טוב על אחרים הוא מקבל מים חדשים, כל העת (דברים דומים כותב המהר"ל בנתיב החסד, פרק ג). המשפיע יכול לקבל מהמושפעים שלו. אך לשם כך עליו לפתוח את האוזניים ואת הלב, ופשוט להקשיב.