כבוד ה' עלינו זרח לפרשת כי תבא- זיו חן זצל

לק"י

כד אלול ה'תשעז

כבוד ה' עלינו זרח

לפרשת כי תבא

זיו חן זצ"ל

.קּומִי אֹורִי כִי בָא אֹורְֵך ּוכְבֹוד ה' עָלַיְִך זָרָח

ישעיה ס, א

פסוק זה, המופיע בהפטרתנו, מתאר את יר ,'ושלים ואת עם ישראל כעם שעליו זורח אור ה מעין הסמן של מקום המקדש, מקום נוכחות ה' בעולם. אם נדקדק בכל הפרק, נבחין כי עם ישראל פסיבי לחלוטין בתהליך הגאולה. הוא אינו אלא ניצב במגמה האלהית. אליו מגיעים כולם, לא מתוך קירובו אותם אל אביהם שבשמים, אלא מתוך אור ה' הזורח עליו. וכאן עלינו

לשאול– אם הוא בסך הכל ניצב, מדוע דווקא הוא? מדוע שלא יהיה זה עם אחר שיהיה

?הסמן של מקום נוכחות ה' בעולם? אם אין לו שום תכונה ייחודית, למה לא כל עם אחר

אפשר שתשובה לכך ניתן למצוא בפיוט אם אפס רובע הקן ,שנכתב על ידי רבנו אפרים

:מבעלי התוספות

.זכרון לפניך בשחק. לעד בספר יוחק. ברית עולם בל ימחק. את אברהם ואת יצחק

עם ישראל, בעת צרתו, לא פונה אל ה' מתוקף זכותו שלו, אלא מתוקף זכות האבות, אברהם ויצחק, השחקנים הראשיים בעקידת יצחק. הייחודי בעקידת יצחק היה שאברהם עקד את כל

אהבתו לבנו ואת כל הרעיונות בהם הוא האמין . אברהם שם את נטיותיו הפשוטות והקיומיות ואולי אפילו נטיותיו בהבנת דרכי האלהות בצד; הוא נתון כל כולו עבור ה'. אף הבנתו הכביכול

צודקת בתורת אדונו- אלהיו, לפיה אין לערוך פולחן הכולל פגיעה בחיי אדם, נזנחה. התורה לא מעניינת; קודשא בריך הוא הוא הגורם הרלוונטי היחיד עבור אברהם. אין לעם ישראל

כלום מלבד תכונה זאת– .אותה הקרבה עצומה, אותה שליחות מוחלטת

תכונה זו יכולה להימצא גם במצוות הבכורים המופיעה בפרשתנו. לעם ישראל אין רכוש, יבול או ארץ; לעם ישראל אין כלום מלבד המגמה האלהית. את ראשית פרי האדמה נותן החקלאי הישראלי לה', תוך הבעתו את זה שבאמת אין כלום מלבד ה' בעולם והכל שלו, ואף אנחנו ,סרים למרותו הבלעדית. אנחנו פועלים הרבה בעולם, אך מהותית, אנחנו לא פועלים כלום כיוון שכל מעשינו מתייחסים אך ורק לאדוננו, וממילא ה' פועל דרכנו. עם כזה קודשא בריך

.הוא רוצה, ולכן דווקא אנחנו נבחרנו