אנושות חדשה לפרשת לך לך

לק"י/ה חשון ה'תשעז

אנושות חדשה

לפרשת לך לך

זיו חן זצ''ל

וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:

אברם נתבע להיות תמים, בחינת שור תם, שהוא שור שאין לו היסטוריה בעייתית. עברו של אברם נקי, הוא מתחיל מציאות חדשה, אנושות חדשה. אברם צווה (יב, א-ג) "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה", כלומר, הוא הולך אחרי ה' ומתחיל בהיסטוריה חדשה, היסטוריה שעניינה דבקות בה'. אותו ריבוי בו ה' מרבה לברך את אברם, הוא ריבוי הנובע מכך שאברם הוא בחינת נח, הוא מתחיל מציאות חדשה לחלוטין, מציאות שאין לה שום קשר למה שקרה טרם לכן. כיוון שנוצרת כאן אנושות חדשה, היא מקבלת את אותה ברכה שקיבל אדם הראשון (א, כח), "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ". לכן המברכו יבורך והמקללו יקולל, שכן המברך מבטא את היותו קשור לאותה מציאות חדשה וממילא הוא שייך להמשך החיים, ולא למיתתם, שתארע לכל מי שלא ילך עם אברם.

וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר: אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:

נדקדק בפסוקים. לא נכתב כי רק לבני יעקב תהיה ארץ כנען. בשלב זה, טרם ישמעאל מצחק ומתגלה שרק בן אחד של אברהם, בן המורכב גם מדרכו של אברהם אך גם מדרכה של שרה, יכול להיות הבעלים על ארץ כנען, ארץ כנען שייכת לכלל בני אברהם. כלל האברהמיים שייכים לארץ כנען, כיוון שמהותית, זו הארץ של אברהם, ארץ הצדקה והמשפט, הארץ בה דרכו של אברהם שלטת¹. כלל הגויים שיצאו מאברהם שייכים לדרך עקרונית זו. המטרה היא שאברהם יהיה בחינת נח ובחינת אדם הראשון, אדם ממנו יוצאת אנושות שלמה.

ה' מאס בתרבותו של אדם הראשון, שבהיותה תרבות תאוותנית, תרבות שלא יכולה לעמוד מול תאוות האכילה ולנצחה, הביאה לשחיתות ולחמס בדור המבול. תרבות זו מאמינה באדם ולא מאמינה בה', ולכן הולכת שבי אחר יצריו. לאחר מכן, ה' מאס גם בתרבותו של נח, תרבות הכופרת בה' ובונה מגדלים על מנת להגיע כביכול אליו ולנצחו, תרבות אותה נח אמנם לא ייסד, אך היא נקראת על שמו כיוון שהיה לו לעצור אותה, אך הוא לא עשה כלום על מנת לעשות זאת. גם תרבות זו מאמינה באדם במקום להאמין בה'. לכן יש צורך באנושות חדשה, אנושות שלא תיבנה על נטיותיו הפשוטות של האדם ולא תקדש את רצונותיו ואת ענייניו, אלא להיפך – תוציא אותו מארצו וממולדתו ומבית אביו, היינו מהמקומות הכי טבעיים והכי מהותיים לו, אל מציאות אחרת, מציאות שכל כולה חיים המוכוונים על ידי האלוה, ללא נתינת מקום ולו הקטן ביותר לנטיותיו הפשוטות של האדם.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא: הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר:

אף הברית שייכת לכלל השייכים לאברהם, כיוון שכאמור, בני ישראל הם רק חלק מבניו של אברהם, ואברהם אמור ליצור כאן אנושות חדשה לגמרי.