לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר משפטים

מתוך האוסף של זיו חן הי״דלקריאה5 דקות לימוד

ערוכים של אור / ד''ת זיו פרשות / משפטים

בעריכת אור, אחיו של זיו

לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר

פרשת משפטים לאור הפטרתה

זיו חן זצ''ל

מבוא לברית הדרור בירמיהו

הכותרת נוצרה באמצעות AI

(ח) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר: (ט) לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ: (י) וַיִּשְׁמְעוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם עוֹד וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ: (יא) וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים ויכבישום וַיִּכְבְּשׁוּם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת: ס

בין האינטרס למוסר בעבדות

הכותרת נוצרה באמצעות AI

עד עתה מחזיקי העבדים למיניהם החזיקו עבדים כי כך הייתה הנורמה, לא כיוון שהייתה כאן אמירה מהותית, פשוט היה להם אינטרס ממוני שהם אף פעם לא עימתו את האינטרס הזה עם המוסר, הם פשוט היו כך. זה קורה לנו הרבה מאוד. אמנם עכשיו, הם החזירו את העבדים. הם קבעו את האינטרס הזה כחשוב מהמוסר. לכן ממשיך ירמיה:

הברית והעונש בעקבות הפרת הדרור

הכותרת נוצרה באמצעות AI

(יב) וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר: (יג) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר עצם היציאה ממצרים מהוה ברית בינינו לה'. מה כוללת הברית הזו?: (יד) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ מהות הברית הזו היא החירות, היא ביטול מוסד העבדות מהעולם, הדרור וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם בשונה מאיך ששותפים, כורתי ברית מתנהגים האחד עם השני: (טו) וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם וַתַּעֲשׂוּ אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו חזרתם אליי, חזרתם הביתה, חזרתם אל החירות: (טז) וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת שְׁמִי וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת חללתם את שמי, בכך שחיללתם את מושג החירות, שהוא מהותי, החירות מכל מגבלה, האינסופיות, מדת החסד. שמו של ה' הוא החירות, ההתרחבות המלאה, בכך שהחזרתם את העבדים חיללתם של שמי. הברית שלנו מהותה הייתה היכולת שלנו להיפתח, לקבל, להשתתף, לא להשתלט, לא לכבוש, לא לקחת: ס (יז) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם ה' אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לזועה לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אני לא עושה את זה באופן אקטיבי, כיוון שאני לא בעמדה מענישה, אני בעמדה של בן ברית, אך בדיוק בשל עמדתי כבן ברית אנתק את תמיכתי בכם, שכן כבר אין ברית, "ונתתי אתכם לזעוה לכל ממלכות הארץ", מתוך "הנני קרא לכם דרור נאם ה' אל החרב אל הדבר ואל הרעב", אני פשוט קורא לכם דרור מלא: (יח) וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו: (יט) שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל: (כ) וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ: (כא) וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם: (כב) הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם ה' וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב ובאותה גלות יפנימו ישראל את חשיבות החירות, וישוב אל ה' חזרה, אל ארצו ואל ביתו, מתוך רצון חופשי, כמו בני ברית ולא כמו עבדים: פ

עקרון החירות ופרשת משפטים

הכותרת נוצרה באמצעות AI

על פי ההבנה הזו של ישראל כבני ברית של ה' בברית החירות הגדולה, בניסיון להביא חירות ואת ברית ה' לישראל, נוכל להבין את תחלת פרשתנו (כ):

(א) וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: (ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם לא משנה העובדה שהוא היה עבד, כיוון שהוא לא יכול להיות עבד, וממילא אם הוא עושה משהו שמבחינה חיצונית דומה כעבד אין בכך שום דבר הפוגם בעצם הסגולה שלו, סגולת בני הברית, סגולה שלא יכולה להכיל עבדות, ולכן עבדותו היא בהגדרתה זמנית וחולפת: (ג) אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ מדוע? יד עבד כיד רבו! נכון, יד עבד כיד רבו במובנים הממוניים, אך לא במובנים האישותיים, יש לו סטטוס, הוא לא עבד הוא עובד, ולכן הוא אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו: (ד) אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ כי הייתה של אדוניו מלכתחילה, ואם כן זה דין צדדי: (ה) וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי אם הוא מנסה לוותר על חירותו, חירותו המולדת, היותו בן ברית בהגדרתו, אם הוא מוותר על הברית שלו עם ה': (ו) וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם נשים לב, הוא לא עבד שלו לעולם, הוא עובד אצלו לעולם, הוא פשוט מוזנח לאנחות, ה' לא משעבד אותו, ה' רק נסוג ממנו, וממילא המצב הקודם ממשיך לתמיד, הרי מי יכול להוציא אותו ממנו אם לא ה':