למען תחיון – על מלאות החיים – לפרשת עקב – זיו חן זצ"ל

לק"י/ התשע"ט

1

למען תחיון – על מלאות החיים

לפרשת עקב

זיו חן זצ''ל

אפשר ללמוד את פרק ח אשר בפרשתנו בשתי דרכים הפוכות. ניתן להבין שפרק ח מתאר

את הטובה אשר נותן ה' ל ישראל., כדי שייווצרו ביניהם יחסים :הפרק נפתח בפסוק

כָּל הַמִּצְוָּה אֲשֶׁר אָּנֹכִּי מְצַוְָך הַּיֹום תִּשְמְרון לַעֲׂשֹות לְמַעַן תִּחְיון ורְבִּיתֶׁם ובָּאתֶׁם

:וִּירִּשְתֶׁם אֶׁת הָּאָּרֶׁץ אֲשֶׁר נִּשְבַע ה' לַאֲבֹתֵיכֶׁם

ה' מבטיח לישראל שהוא יחיה אותם וייטיב להם אם יקיימו את המצוות. הדבר דומה לילד

:שאביו מבטיח לו ממתק אם ימלא את רצונו. לאחר מכן, מגיעים הפסוקים

וְזָּכַרְתָּ אֶׁת כָּל הַדֶׁרְֶׁך אֲשֶׁר הֹולִּיכֲָך ה' אֱֹלהֶׁיָך זֶׁה אַרְבָּעִּים שָּנָּה בַמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹתְָך

לְנַסֹתְָך לָּדַעַת אֶׁת אֲשֶׁר בִּלְבָּבְָך הֲתִּשְמֹר מצותו מִּצְֹותָּיו אִּם לֹא: וַיְעַנְָך וַּיַרְעִּבֶָׁך וַּיַאֲכִּלְָך

אֶׁת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָּדַעְתָּ וְלֹא יָּדְעון אֲבֹתֶׁיָך לְמַעַן הֹודִּיעֲָך כִּי לֹא עַל הַלֶׁחֶׁם לְבַדֹו יִּחְיֶׁה

הָּאָּדָּם כִּי עַל כָּל מֹוצָּא פִּי ה' יִּחְיֶׁה הָּאָּדָּם: ׂשִּמְלָּתְָך לֹא בָּלְתָּה מֵעָּלֶׁיָך וְרַגְלְָך לֹא בָּצֵקָּה

:ָּזֶׁה אַרְבָּעִּים שָּנָּה: וְיָּדַעְתָּ עִּם לְבָּבֶָׁך כִּי כַאֲשֶׁר יְיַסֵר אִּיש אֶׁת בְנֹו ה' אֱֹלהֶׁיָך מְיַסְרֶׁך

:וְשָּמַרְתָּ אֶׁת מִּצְֹות ה' אֱֹלהֶׁיָך לָּלֶׁכֶׁת בִּדְרָּכָּיו ולְיִּרְאָּה אֹתֹו כִּי ה 'אֱֹלהֶׁיָך מְבִּיאֲָך אֶׁל אֶׁרֶׁץ

טֹובָּה אֶׁרֶׁץ נַחֲלֵי מָּיִּם עֲיָּנֹת ותְהֹמֹת יֹצְאִּים בַבִּקְעָּה ובָּהָּר :אֶׁרֶׁץ חִּטָּה וׂשְעֹרָּה וְגֶׁפֶׁן

ותְאֵנָּה וְרִּמֹון אֶׁרֶׁץ זֵית שֶׁמֶׁן ודְבָּש : אֶׁרֶׁץ אֲשֶׁר לֹא בְמִּסְכֵנֻת תֹאכַל בָּּה לֶׁחֶׁם לֹא תֶׁחְסַר

כֹל בָּּה אֶׁרֶׁץ אֲשֶׁר ָּאֲבָּנֶׁיה בַרְזֶׁל ָּומֵהֲרָּרֶׁיה תַחְצֹב נְחֹשֶׁת:

מתוך כך, בתחילה ה' מרעיב ומענה את ישראל. הדבר נועד כדי שהם יבינו שממנו הכל ואין ,בלתו. לאחר מכן, כדי להראות את כוחו ואת גבורתו, הוא נותן להם לחם, אך לחם ניסי ומוזר "אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך", למען ידע ישראל ויפנים "כי על כל מוצא פי ה' יחיה

האדם". הוא הדין גם בשמלה וברגל– ,השמלה לא בלתה מעל עם ישראל ורגלו לא בצקה כיוון שהם חיים במציאות ניסית. כל זאת מתוך הבנה שכדי ליצור עם עובד ה' יש ליסרו, כבן

.שבתחילה מייסרים אותו, ומתוך כך הוא לומד שאם הוא שומע בקול אביו הוא מקבל טובה

:אלא שגם אחרי שישראל יודע זאת, הוא עלול לשכוח

וְאָּכַלְתָּ וְׂשָּבָּעְתָּ ובֵרַכְתָּ אֶׁת ה' אֱֹלהֶׁיָך עַל הָּאָּרֶׁץ הַטֹבָּה אֲשֶׁר נָּתַן לְָּך: הִּשָּמֶׁר לְָך פֶׁן

תִּשְכַח אֶׁת ה' אֱֹלהֶׁיָך לְבִּלְתִּי שְמֹר מִּצְֹותָּיו ומִּשְפָּטָּיו וְחֻקֹתָּיו אֲשֶׁר אָּנֹכִּי מְצַוְָך הַּיֹום: פֶׁן

תֹאכַל וְׂשָּבָּעְתָּ ובָּתִּים טֹבִּים תִּבְנֶׁה וְיָּשָּבְתָּ: ובְקָּרְָך וְצֹאנְָך יִּרְבְיֻן וְכֶׁסֶׁף וְזָּהָּב יִּרְבֶׁה לְָּך

וְכֹל אֲשֶׁר לְָך יִּרְבֶׁה: וְרָּם לְבָּבֶָׁך וְשָּכַחְתָּ אֶׁת ה' אֱֹלהֶׁיָך הַמֹוצִּיאֲָך מֵאֶׁרֶׁץ מִּצְרַיִּם מִּבֵית

ָּעֲבָּדִּים: הַמֹולִּיכֲָך בַמִּדְב ר הַגָּדֹל וְהַנֹורָּא נָּחָּש ׂשָּרָּף וְעַקְרָּב וְצִּמָּאֹון אֲשֶׁר אֵין מָּיִּם

הַמֹוצִּיא לְָך מַיִּם מִּּצור הַחַלָּמִּיש: הַמַאֲכִּלְָך מָּן בַמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָּדְעון אֲבֹתֶׁיָך לְמַעַן

עַנֹתְָך ולְמַעַן נַסֹתֶָׁך לְהֵיטִּבְָך בְאַחֲרִּיתֶָׁך: וְאָּמַרְתָּ בִּלְבָּבֶָׁך כֹחִּי וְעֹצֶׁם יָּדִּי עָּׂשָּה לִּי אֶׁת

לק"י/ התשע"ט

2

הַחַיִּל הַזֶׁה: וְזָּכַרְתָּ אֶׁת ה' אֱֹלהֶׁיָך כִּי הוא הַנֹתֵן לְָך כֹחַ לַעֲׂשֹות חָּיִּל לְמַעַן הָּקִּים אֶׁת

ָּבְרִּיתֹו אֲשֶׁר נִּשְבַע לַאֲבֹתֶׁיָך כַּיֹום הַזֶׁה: פ וְהָּיָּה אִּם שָּכֹחַ תִּשְכַח אֶׁת ה' אֱֹלהֶׁיָך וְהָּלַכְת

:אַחֲרֵי אֱֹלהִּים אֲחֵרִּים וַעֲבַדְתָּם וְהִּשְתַחֲוִּיתָּ לָּהֶׁם הַעִּדֹתִּי בָּכֶׁם הַּיֹום כִּי אָּבֹד תֹאבֵדון

כַגֹויִּם אֲשֶׁר ה' מַאֲבִּיד מִּפְנֵיכֶׁם כֵן תֹאבֵדון עֵקֶׁב לֹא תִּשְמְעון בְקֹול ה' אֱֹלהֵיכֶׁם: פ

'כאן מגיעה בדיוק הברכה על הארץ ועל המזון. מיד לאחר הברכה מגיע האיסור לשכוח את ה אלהינו, שכן כל מעשה הברכה הוא למנוע מאיתנו לשכוח מיהו המקור לכל הטוב הזה, אחר שכבר הפנמנו זאת במדבר. במובן הזה, הברכה מגיעה דווקא לפני הכניסה לארץ, כיוון שעד אליה, ה' מפגין את כוחותיו בפומבי, וממילא לא צריך מעשה שלנו כדי לזוכרו ולזכור את השפעותיו, אך לאחריה, חייבים מעשה שלנו, שכן אם לא, אנו כבר נקבל את העונש ללא

.הפגנת כוחו של ה' בפומבי עלינו

:זו דרך אחת לקרוא את הפרק. אך אפשר לקרוא אותו באופן הפוך לחלוטין. נפתח בפסוק א

כָּל הַמִּצְוָּה אֲשֶׁר אָּנֹכִּי מְצַוְָך הַּיֹום תִּשְמְרון לַעֲׂשֹות לְמַעַן תִּחְיון ורְבִּיתֶׁם ובָּאתֶׁם

:וִּירִּשְתֶׁם אֶׁת הָּאָּרֶׁץ אֲשֶׁר נִּשְבַע ה' לַאֲבֹתֵיכֶׁם

המצוות אינן מטרה בפני עצמן, אלא המצוות הן כדי שנחיה ונרבה ונבוא ונירש את הארץ

אשר נשבע ה' לאב תינו. במובן הזה, יש כאן ארץ שהיא לא רק ארצית, חומר שאיננו רק

חומרי . עומדת לפנינו חוויה רוחנית המת ,בטאת בעולם הזה, אך אין היא מתמצית בו בלבד

כי אם גם בעליונים. זו החוויה אליה מזמין אותנו ה' יתברך. לכן :עלינו לעשות מסע במדבר

וְזָּכַרְתָּ אֶׁת כָּל הַדֶׁרְֶׁך אֲשֶׁר הֹולִּיכֲָך ה' אֱֹלהֶׁיָך זֶׁה אַרְבָּעִּים שָּנָּה בַמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹתְָך

לְנַסֹתְָך לָּדַעַת אֶׁת אֲשֶׁר בִּלְבָּבְָך הֲתִּשְמֹר מצותו מִּצְֹותָּיו אִּם לֹא: וַיְעַנְָך וַּיַרְעִּבֶָׁך וַּיַאֲכִּלְָך

אֶׁת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָּדַעְתָּ וְלֹא יָּדְעון אֲבֹתֶׁיָך לְמַעַן הֹודִּיעֲָך כִּי לֹא עַל הַלֶׁחֶׁם לְבַדֹו יִּחְיֶׁה

הָּאָּדָּם כִּי עַל כָּל מֹוצָּא פִּי ה' יִּחְיֶׁה הָּאָּדָּם: ׂשִּמְלָּתְָך לֹא בָּלְתָּה מֵעָּלֶׁיָך וְרַגְלְָך לֹא בָּצֵקָּה

:ָּזֶׁה אַרְבָּעִּים שָּנָּה: וְיָּדַעְתָּ עִּם לְבָּבֶָׁך כִּי כַאֲשֶׁר יְיַסֵר אִּיש אֶׁת בְנֹו ה' אֱֹלהֶׁיָך מְיַסְרֶׁך

:וְשָּמַרְתָּ אֶׁת מִּצְֹות ה' אֱֹלהֶׁיָך לָּלֶׁכֶׁת בִּדְרָּכָּיו ולְיִּרְאָּה אֹתֹו

ה' עושה לנו סדרת חינוך במדבר, מענה אותנו ומנסה אותנו, כדי שנשמור מצוותיו. הוא

מרעיב אותנו כדי שנדע "כי לא על הלחם לבד ו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם", משל מלמדת התורה שאכן האדם חי על לחם, אך לא עליו לבד, אלא גם על מוצא פי ה', על המצוות. במובן הזה, ה' רוצה לפתוח לנו עוד ערוץ חוויה, מלבד הערוץ הגשמי. לצורך כך, עליו להשתיק את הערוץ הגשמי הרגיל, ולהאכיל אותנו לחם רוחני. אלא שהאידאל הוא

:אחר, והוא המתבטא בפסוקים הבאים

כִּי ה 'אֱֹלהֶׁיָך מְבִּיאֲָך אֶׁל אֶׁרֶׁץ טֹובָּה אֶׁרֶׁץ נַחֲלֵי מָּיִּם עֲיָּנֹת ותְהֹמֹת יֹצְאִּים בַבִּקְעָּה ובָּהָּר :

אֶׁרֶׁץ חִּטָּה וׂשְעֹרָּה וְגֶׁפֶׁן ותְאֵנָּה וְרִּמֹון אֶׁרֶׁץ זֵית שֶׁמֶׁן ודְבָּש : אֶׁרֶׁץ אֲשֶׁר לֹא בְמִּסְכֵנֻת

תֹאכַל בָּּה לֶׁחֶׁם לֹא תֶׁחְסַר כֹל בָּּה אֶׁרֶׁץ אֲשֶׁר ָּאֲבָּנֶׁיה בַרְזֶׁל ָּומֵהֲרָּרֶׁיה תַחְצֹב נְחֹשֶׁת:

האידאל הוא שנוכל לחיות חיים רוחניים מלאים, עם חיים גשמיים מלאים, כיוון שכאמור, אין

ביניהם שום סתירה– " כָּל הַמִּצְוָּה אֲשֶׁר אָּנֹכִּי מְצַוְָך הַּיֹום תִּשְמְרון לַעֲׂשֹות לְמַעַן תִּחְיּון

'ורְבִּיתֶׁם ובָּאתֶׁם וִּירִּשְתֶׁם אֶׁת הָּאָּרֶׁץ אֲשֶׁר נִּשְבַע ה ֶׁלַאֲבֹתֵיכ ."ם ה' רוצה שנחיה. כל אדם מתחיה מחוויות רוחניות למיניהן ומחוויות גשמיות למיניהן, וכל חוויה גשמית היא גם

לק"י/ התשע"ט

3

חוויה רוחנית, ולהיפך. ה' רוצה שישראל יחיו את החיים המלאים ביותר, ולצורך כך לעתים הוא משתמש ביראה, במקום שבו האדם מצמצם ערוץ חוויה אחר, אך זה לא לצמיתות, אלא

.זה רק כדי לתת מקום לערוץ חוויה אחר להתפתח. הכל למען נחיה

,מתוך כך מודגש בפסוקים אלו הריבוי. מהצד הגיאומורפולוגי, יש בארץ זו הכל: נחלי מים נגרים עיליים, אך כך נגרים תחתיים, עינת ותהמת. יש בה בקעות, אך גם הרים. מהצד החקלאי, יש בה חטה, שערה, דברים מהם ניזונים במובן הפשוט, אך יש בה גם כפן ותאנה ורמון, דברים על ידיהם מתפנקים, ויש בה גם נוזלים החשובים לשני הצרכים הללו, זית שמן אך גם דבש. גם בתוך הקטיגוריות הללו, כאמור, יש ריבוי, לא רק חטה, אלא גם שערה. לא

רק גפן, אלא גם תאנה, אף רמון. גם מהצד הגיאולוגי יש בה ריבוי גדול– יש בה אפשרות לחצוב ברזל וגם נחשת. הריבוי מדגיש את מלאות החיים שה' בונה לנו כאן. המצוות הן רק

.הפתח שלנו לחוות עולם רוחני, לצד העולם הגשמי, ללא שום סתירה

אלא שגם כאן יש בעיה. האדם עדיין עלול לשכוח את העולם הרוחני. לכן, ה' נותן לנו את

:ברכת המזון והארץ

וְאָּכַלְתָּ וְׂשָּבָּעְתָּ ובֵרַכְתָּ אֶׁת ה' אֱֹלהֶׁיָך עַל הָּאָּרֶׁץ הַטֹבָּה אֲשֶׁר נָּתַן לְָּך: הִּשָּמֶׁר לְָך פֶׁן

תִּשְכַח אֶׁת ה' אֱֹלהֶׁיָך לְבִּלְתִּי שְמֹר מִּצְֹותָּיו ומִּשְפָּטָּיו וְחֻקֹתָּיו אֲשֶׁר אָּנֹכִּי מְצַוְָך הַּיֹום: פֶׁן

תֹאכַל וְׂשָּבָּעְתָּ ובָּתִּים טֹבִּים תִּבְנֶׁה וְיָּשָּבְתָּ: ובְקָּרְָך וְצֹאנְָך יִּרְבְיֻן וְכֶׁסֶׁף וְזָּהָּב יִּרְבֶׁה לְָּך

וְכֹל אֲשֶׁר לְָך יִּרְבֶׁה: וְרָּם לְבָּבֶָׁך וְשָּכַחְתָּ אֶׁת ה' אֱֹלהֶׁיָך הַמֹוצִּיאֲָך מֵאֶׁרֶׁץ מִּצְרַיִּם מִּבֵית

עֲבָּדִּים: הַמֹולִּיכֲָך בַמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנֹורָּא נָּחָּש ׂשָּרָּף וְעַקְרָּב וְצִּמָּאֹון אֲשֶׁר אֵין מָּיִּם

הַמֹוצִּיא לְָך מַיִּם מִּּצור הַחַלָּמִּיש: הַמַאֲכִּלְָך מָּן בַמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָּדְעון אֲבֹתֶׁיָך לְמַעַן

עַנֹתְָך ולְמַעַן נַסֹתֶָׁך לְהֵיטִּבְָך בְאַחֲרִּיתֶָׁך: וְאָּמַרְתָּ בִּלְבָּבֶָׁך כֹחִּי וְעֹצֶׁם יָּדִּי עָּׂשָּה לִּי אֶׁת

הַחַיִּל הַזֶׁה: וְזָּכַרְתָּ אֶׁת ה' אֱֹלהֶׁיָך כִּי הוא הַנֹתֵן לְָך כֹחַ לַעֲׂשֹות חָּיִּל לְמַעַן הָּקִּים אֶׁת

בְרִּיתֹו אֲשֶׁר נִּשְבַע לַאֲבֹתֶׁיָך כַּיֹום הַזֶׁה: פ

ברכת המזון והארץ היא מה שנותן לאדם את היכולת לחוות חוויות רוחניות משמעותיות מתוך החוויות הגשמיות המשמעותיות, ובכך ליצור מלאות חיים. התרופה לשכחה כי ה' רוצה ,גם בחיינו הגשמיים וגם בחיינו הרוחניים היא הניסיון למזג אותם. ה' לא מעוניין דווקא במיזוג

אך המיזוג הזה משרת את מטרתו העליונה– שנחיה מלאות של חיים. ולבסוף, האידאל

:הגדול הזה, לא יגיע לנו, כגוים אשר ה' מאביד מפנינו

ָּוְהָּיָּה אִּם שָּכֹחַ תִּשְכַח אֶׁת ה' אֱֹלהֶׁיָך וְהָּלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱֹלהִּים אֲחֵרִּים וַעֲבַדְתָּם וְהִּשְתַחֲוִּית

לָּהֶׁם הַעִּדֹתִּי בָּכֶׁם הַּיֹום כִּי אָּבֹד תֹאבֵדון: כַגֹויִּם אֲשֶׁר ה' מַאֲבִּיד מִּפְנֵיכֶׁם כֵן תֹאבֵדון

עֵקֶׁב לֹא תִּשְמְעון בְקֹול ה' אֱֹלהֵיכֶׁם: פ