בכל אות נפשך – לפרשת ראה – זיו חן זצ"ל

1

לק"י/ ט אלול ה'תשעז

בְּכָל אַוַת נַפְּשְָּך

לפרשת ראה

זיו חן זצ''ל

כִּי יַרְחִּיב ה' אֱֹלהֶיָך אֶת גְבֻלְָך כַאֲשֶר דִּבֶר לְָך וְאָמַרְתָ אֹכְלָה בָשָר כִּי תְאַוֶה נַפְשְָך לֶאֱכֹל

.בָשָר בְכָל אַוַת נַפְשְָך תֹאכַל בָשָר

בהרחבת ה' את האדם, בנתינתו לו נחת וטוב, פתאום מתעוררות התאוות. ישנן גישות שתאמרנה: משלב זה יש להישמר. תאוות אלו מקורן בנפשו הבהמית של האדם, ויש להימנע מהן או לחילופין לא להימשך אחריהן במובנן הפשוט, אלא לתועלן לקדושה. מפרשייה זו

.נלמד גישה אחרת

כִּי יִּרְחַק מִּמְָך הַמָקֹום אֲשֶר יִּבְחַר ה' אֱֹלהֶיָך לָשום שְמֹו שָם וְזָבַחְתָ מִּבְקָרְָך ומִּצֹאנְָך

אֲשֶר נָתַן ה' לְָך כַאֲשֶר צִּוִּיתִָּך וְאָכַלְתָ בִּשְעָרֶיָך בְכֹל אַוַת נַפְשֶָך.

מקומו של ה' רחוק מהאדם. באותה התרחבות של האדם, הוא מרגיש יותר את עצמו ופחות .את ה' יתברך, והתאוות עליהן דיברנו בפסוק הקודם הינן רק סימן להתרחקות בסיסית זו הוא לא חש כי האידאה אוחזת בו בכל מפעלות חייו, אלא הוא חש גם את עצמו בנוכחות גדולה. במקום לסנוט באדם על תחושותיו אלה, במקום לגעור בו על התרחקותו מהאידאה הצרופה, מעודדת אותו התורה לאכול כאוות נפשו, למלא את נפשו הבהמית. ה' מתגלה באדם בדיוק כפי שהוא. לכן על האדם לטפח את נטיותיו הבסיסיות, נטיותיו הבסיסיות הינן חיוביות וטובות, והוא לא צריך לקשור אותן לאידאה מסויימת ולחיות לצילה התובע על מנת

.שחייו יהיו קודש לה'. עם זאת, בהמשך מופיעה הסתייגות מה

אְַך כַאֲשֶר יֵאָכֵל אֶת הַצְבִּי וְאֶת הָאַיָל כֵן תֹאכְלֶּנו הַטָמֵא וְהַטָהֹור יַחְדָו יֹאכְלֶּנו . רַק חֲזַק

לְבִּלְתִּי אֲכֹל הַדָם כִּי הַדָם הוא הַּנָפֶש וְלֹא תֹאכַל הַּנֶפֶש עִּם הַבָשָר. לֹא תֹאכְלֶּנו עַל

הָאָרֶץ תִּשְפְכֶּנו כַמָיִּם. לֹא תֹאכְלֶּנו לְמַעַן יִּיטַב לְָך ולְבָנֶיָך אַחֲרֶיָך כִּי תַעֲשֶה הַיָשָר

בְעֵינֵי ה'.

אכן, אדם לא יכול לעשות הכל כאוות נפשו. ישנם מעשים הנובעים מתאוות שהינם שליליים בהופעות מסויימות. התורה מצווה על האדם להימנע מהם, כביכול תוך צמצומו, מהלך

שלכאורה סותר את הרחבתו דלעיל, אך כאשר מדקדקים מגלים כי כל זה אך ורק "לְמַעַן

"'יִּיטַב לְָך ולְבָנֶיָך אַחֲרֶיָך כִּי תַעֲשֶה הַיָשָר בְעֵינֵי ה .'. אין עניין עצמי לעשות הישר בעיני ה ,יש עניין שלאדם יהיה טוב, וזאת מתקיים כאשר הוא עושה את הישר בעיני ה'. במובן הזה ה' מתגלה באדם בדיוק כפי שהוא, ולכן על האדם לעשות הטוב בעבורו, הרי הנטיות המחפשות את הטוב בעבורו הינן נטיות דקדושה, אך לעתים אין נטיותיו הבסיסיות באמת

.נטיותיו הבסיסיות, אלא סטיות

2

בשונה מגישות אחרות, הגישה אותה אנו מציעים כעת, לא רואה בהכל סטרא אחרא מלבד מה שקשור לקדושה, אלא היא רואה בהכל סטרא דקדושה מלבד מה שקשור לטומאה, מה שחורג מהטבע הבסיסי והפשוט בקיום האנושי הרגיל (ולא הטבע היותר עמוק, כפי שנוהגים

.)אחרים לומר .לאחר מכן, מתעמקת הבנה זו העמק היטב

רַק קָדָשֶיָך אֲשֶר יִּהְיו לְָך ונְדָרֶיָך תִּשָא ובָאתָ אֶל הַמָקֹום אֲשֶר יִּבְחַר ה'. וְעָשִּיתָ עֹֹלתֶיָך

הַבָשָר וְהַדָם עַל מִּזְבַח ה' אֱֹלהֶיָך וְדַם זְבָחֶיָך יִּשָפְֵך עַל מִּזְבַח ה' אֱֹלהֶיָך וְהַבָשָר תֹאכֵל.

שְמֹר וְשָמַעְתָ אֵת כָל הַדְבָרִּים הָאֵלֶה אֲשֶר אָנֹכִּי מְצַוֶךָ לְמַעַן יִּיטַב לְָך ולְבָנֶיָך אַחֲרֶיָך עַד

עֹולָם כִּי תַעֲשֶה הַטֹוב וְהַיָשָר בְעֵינֵי ה' אֱֹלהֶיָך.

לצד ההבנה שנטיותיו הבסיסיות של האדם כפי שהוא הינן הופעת ה' בעולם, ישנה בחינה בה העליונים לא מופיעים בתחתונים, אלא התחתונים מופיעים בעליונים, כביכול. העולם הוא ,כל כך הופעה של ה' בעולם, עד כדי התערבות התחתונים בעולם הקודש הטהור, המקדש על ידי נדרים, המגיעים מיוזמה אנושית. ישנה ירידה מלמעלה למטה, המובילה לעלייה 'מלמטה למעלה, אך לא עלייה של האדם אל ה', אלא עלייה של ה' במובן מסויים, אל ה

במובן מסויים אחר. או אז מתרחשת שוב ירידה– " שְמֹר וְשָמַעְתָ אֵת כָל הַדְבָרִּים הָאֵלֶה

אֲשֶר אָנֹכִּי מְצַוֶךָ לְמַעַן יִּיטַב לְָך ולְבָנֶיָך אַחֲרֶיָך עַד עֹולָם כִּי תַעֲשֶה הַטֹוב וְהַיָשָר בְעֵינֵי

ה' אֱֹלהֶיָך" , העליונים יורדים שוב לתחתונים וממשיכים את תהליך ההטבה, את תהליך התפשטותו בכל דבר ודבר ואחדותו המלאה, עד כדי ירידת התחתונים שעלו אל העליונים

.חזרה אל התחתונים בהיותם עליונים במהותם