שלח – אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת – להפטרת שלח – זיו חן זצ"ל

לק"י/טו סיון ה'תשפ

1

אֱֹלהִים בַּשָּׁמַּיִם מִמַּעַּל וְעַּל הָּׁאָּׁרֶץ מִתָּׁחַּת

פרשת שלח לאור הפטרתה

זיו חן זצ''ל

,נשאל שלוש שאלות. האחת, מה פשעם של המרגלים, שבסך הכל אמרו את שראו. השנייה .מהו עומק טענת כלב "עלה נעלה כי יכול נוכל לה", לכאורה דברי טעם אמרו המרגלים

השלישית, אם תאמר שכלב בוטח בה', וכך היה גם על יתר המרגלים לעשות, מדוע בכלל לשלוח מרגלים, הרי עלינו לבטוח בה', פשוט ניכנס לארץ וכולם יפלו תחת רגלינו! בהפטרתנו

:(יהושע ב) מסופר

(ט) וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִׁי כִׁי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִׁי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינּו וְכִׁי נָמֹּגּו כָל יֹּשְבֵי הָאָרֶץ מִׁפְנֵיכֶם: (י) כִׁי שָמַעְנּו אֵת אֲשֶר הֹובִׁיש ה' אֶת מֵי יַם סּוף מִׁפְנֵיכֶם

ַבְצֵאתְכֶם מִׁמִׁצְרָיִׁם ו אֲשֶר עֲשִׁיתֶם לִׁשְנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹּרִׁי אֲשֶר בְעֵבֶר הַיַרְדֵן לְסִׁיחֹּן ּולְעֹוג 'אֲשֶר הֶחֱרַמְתֶם אֹותָם: (יא) וַנִׁשְמַע וַיִׁמַס לְבָבֵנּו וְלֹּא קָמָה עֹוד רּוחַ בְאִׁיש מִׁפְנֵיכֶם כִׁי ה

ְאֱֹלהֵיכֶם הּוא אֱֹלהִׁים בַשָמַיִׁם מִׁמַעַל ו :עַל הָאָרֶץ מִׁתָחַת

ה' הוא אלהים גם בשמים ממעל, וגם על הארץ מתחת. הוא עושה נפלאות לעמו, הוא שוכן בעמו, עמו שוכן בו, הם אחד, כביטוי המובהק לכך שברמה הכי מהותית כל המציאות היא אחת

.'עם ה.את זאת הבינה רחב, ואת זאת לא הבינו המרגלים

אכן, המרגלים לא טעו עובדתית, יש שם ילידי ענק. הטעות שלהם הייתה בפרשנות. "אפס, כי

עז העם". כלב לא חלק עליהם עובדתית, כלב בסך הכל פירש אחרת את הסיטואציה– זה

שעז העם לא אומר שעלינו לחשוש מהם, זה אומר ההיפך הגמור – אנחנו יכולים להם. את כלב כל האירוע הזה רק מלהיב, הוא מבין את גודל הכוחות שה', השוכן בתוך ישראל, הולך לתת להם כדי לכבוש את הארץ. כיוון שהוא מכיר בכך שה' שוכן בתוכו, כל אירוע מפחיד גורם

לו לראות את עצמו כבעל יותר ערך, עובדה שהוא הולך לצלוח את האירוע הזה ולצ את ממנו

.אפילו יותר חזק'אמנם כלב מבין שזה שה שוכן בתוכנו לא אומר שאנחנו הולכים לחוות רק ,)הנהגה ניסית, אלא בדיוק זה שהוא שוכן בנו, בדיוק כפי שאנחנו (לכתחילה ולא בדיעבד

.אנחנו הולכים לחוות גם הנהגה טבעית, ולכן עלינו גם לרגל את הארץ

:לכן לאחר מכן (יד) אומר ה' למשה

(יא) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹּשֶה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִׁי הָעָם הַזֶה וְעַד אָנָה לֹּא יַאֲמִׁינּו בִׁי בְכֹּל הָאֹּתֹות

:אֲשֶר עָשִׁיתִׁי בְקִׁרְבֹו: (יב) אַכֶנּו בַדֶבֶר וְאֹורִׁשֶנּו וְאֶעֱשֶה אֹּתְָך לְגֹוי גָדֹול וְעָצּום מִׁמֶנּו

אני עושה את האותות בקרבו, אני שוכן בתוכם, אך הם לא מאמינים בי, הם לא נפתחים לכל הניסים הללו, ולכן אוריש אותם ואעשה אותך, משה, לגוי גדול ועצום, בשונה מהם, שלא מבינים שהכל מגיע לפתחם רק כדי להגדיל אותם, להעצים אותם, כיוון שכל דבר שמתעצם במציאות

מעצים את האינ סוף שבתוכו, וכל דבר שמתעצם במציאות מתעצם בזכות התעצמות האינסוף שבתוכו, מתוך היותם אחד. הם לא מאמינים בי, ולכן הם לא מצליחים לגדול, להתעצם, לכן

.הם פוחדים מאותם ילידי ענק שסר צלם מעליהם

לק"י/טו סיון ה'תשפ

2

:כתגובה לכך משה עונה לו

(יג) וַיֹּאמֶר מֹּשֶה אֶל ה' וְשָמְעּו מִׁצְרַיִׁם כִׁי הֶעֱלִׁיתָ בְכֹּחֲָך אֶת הָעָם הַזֶה מִׁקִׁרְבֹו: (יד) וְאָמְרּו 'אֶל יֹושֵב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָמְעּו כִׁי אַתָה ה' בְקֶרֶב הָעָם הַזֶה אֲשֶר עַיִׁן בְעַיִׁן נִׁרְאָה אַתָה ה

ֶוַעֲנָנְָך עֹּמֵד עֲלֵה ם ּובְעַמֻד עָנָן אַתָה הֹּלְֵך לִׁפְנֵיהֶם יֹומָם ּובְעַמּוד אֵש לָיְלָה: (טו) וְהֵמַתָה אֶת הָעָם הַזֶה כְאִׁיש אֶחָד וְאָמְרּו הַגֹויִׁם אֲשֶר שָמְעּו אֶת שִׁמְעֲָך לֵאמֹּר: (טז) מִׁבִׁלְתִׁי יְכֹּלֶת

ה' לְהָבִׁיא אֶת הָעָם הַזֶה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר :נִׁשְבַע לָהֶם וַיִׁשְחָטֵם בַמִׁדְבָר

העם הזה בקרבך, הוא חלק ממך, מה שמתבטא בין היתר בכך שהשמדתם תגרום לחילול

:שמך. ולכן

(יז) וְעַתָה יִׁגְדַל נָא כֹּחַ אֲדֹּנָי כַאֲשֶר דִׁבַרְתָ לֵאמֹּר: (יח) ה' אֶרְֶך אַפַיִׁם וְרַב חֶסֶד נֹּשֵא עָֹון וָפָשַע וְנַקֵה לֹּא יְנַקֶה פֹּקֵד עֲֹון אָבֹות עַל בָנִׁים עַל שִׁלֵשִׁים וְעַל רִׁבֵעִׁים: (יט) סְלַח נָא לַעֲֹון

ֹּהָעָם הַזֶה כְג:דֶל חַסְדֶָך וְכַאֲשֶר נָשָאתָה לָעָם הַזֶה מִׁמִׁצְרַיִׁם וְעַד הֵנָה

הרי כל חפצך הוא לגדול, להתעצם, שכן אתה אינסוף. דווקא מתוך היותך אינסוף, הרי עליך

:להכיל גם את הסוף על שלל חסרונותיו, ולכן היה ארך אפים וסלח להם. ה' דוחה את דבריו

:(כ) וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִׁי כִׁדְבָרֶָך

מזמן כבר סלחתי להם! אני לא נוטר להם טינה, חלילה, הם עמי ואני שוכן בקרבם! אין כאן שניים, יש כאן אחד, כל הטענה שלך כלל לא מתחילה! אך דווקא מתוך היותי אחד עמם, עליי

:לעשות מעשה שיאפשר לאחדות הזו להיחשף

(כא) וְאּולָם חַי אָנִׁי וְיִׁמָלֵא כְבֹוד ה' אֶת כָל הָאָרֶץ: (כב) כִׁי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹּאִׁים אֶת כְבֹּדִׁי :וְאֶת אֹּתֹּתַי אֲשֶר עָשִׁיתִׁי בְמִׁצְרַיִׁם ּובַמִׁדְבָר וַיְנַּסּו אֹּתִׁי זֶה עֶשֶר פְעָמִׁים וְלֹּא שָמְעּו בְקֹולִׁי

ָ(כג) אִׁם יִׁרְאּו אֶת הָא:ָרֶץ אֲשֶר נִׁשְבַעְתִׁי לַאֲבֹּתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹּא יִׁרְאּוה

עליי לגדל כאן דור אחר, דור שלא חושב בקטן, דור שחושב בגדול, כדי שימלא כבודי את כל

.הארץ, כדי שנתעצם יחד, לא מתוך שניות אלא מתוך אחדות