תשובה וכסא הכבוד לט אלול יום פטירת ר צדוק

תשובה וכסא הכבוד

לט אלול – יום פטירת ר' צדוק

ר' צדוק כותב בתקנת השבין (ב):

שמגעת עד כסא הכבוד, הוא רפואת הקודם ומה שעבר גם כן, כי נפש רוח נשמה שבאדם הוא משלושה עולמות כסא מלאכים וגלגלים כמו שמובא בתיקוני זוהר (תיקון מ"ג) שהם בריאה יצירה עשייה, ובבריאה רובו טוב כנודע לכך אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא גם עתה דאין הקלקול בחלק הנשמה שהוא נגד המחשבה שבמוח, ועיקר החטא מן הלב כמו שנאמר (במדבר ט"ו, ל"ט) לא תתורו אחרי לבבכם וגו' דשם משכן היצר הרע כמו שנאמר (בראשית ח', כ"א) יצר לב האדם רע מנעוריו ואמרו בברכות (ס"א סוף ע"א) דיושב בין שני מפתחי הלב ועל ידי ההרהור תשובה שבלב דלבבו יבין ושב בא לרפואה דסליחה על להבא, וכששוקד על תשובתו יותר ומעמיק בה הוא מגיע לתקן עד המחשבה שבמוח והמחשבה הוא עיקר האדם כידוע בספרים דכל מקום שהאדם מחשב שם הוא כולו:

ועל זה אמרו בבראשית רבה (ס"ז, ח') הרשעים הן ברשות לבן והצדיקים לבן ברשותן, מבואר דהלב אינו עיקר האדם ועל כרחך עיקרו הוא המוח, וברשעים מחשבת המוח נמשכת אחר הרצון שבלב שכולו רק רע בתולדה והצדיקים בהיפך רצון הלב נמשכת אחר מחשבת המוח שכולו טהור בתולדה ואינו רוצה בלבו רק מה שמבין בשכלו וחכמתו שהוא טוב ושהוא רצון ה' יתברך, ובמחשבת השכל אין רע כלל אלמלא המשכתו אחר יצר הלב שהוא המגרש הנשמה שבמוח ממשכנה וכמו שאמרו בפרק קמא דסוטה (ג' א) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, כי מצד רוח חכמה שבמוח אין מניח לחטוא כלל רק שה' יתברך יצר את האדם בעל בחירה וקרא ליצר הרע מלך בספר קהלת (ט', י"ד), והיינו כי הלב בגוף כמלך בעולם כמו שאמרו בספר יצירה (פרק ו') שהוא מושל בכל אברי הגוף גם במוח מקבל חיות מהלב כמו שנאמר בלב (משלי ד', כ"ג) כי ממנו תוצאות חיים, ועל כן יכול להמשיך גם רוח חכמה שבמוח להיות נגרר אחר רצון הלב לרע ואז ממילא יוצא הרוח חכמה ונכנס רוח שטות ואז חוטא:

ועל ידי התשובה שמתחרט בלב ורוצה מעתה להיות טוב וכרצון ה' יתברך הוא מגרש גם הרוח שטות שבמוחו וחוזר ליכנס רוח חכמה תחתיו, וכשנקבע בו עד שיהיה לבו ברשותו היינו שלא יחטא עוד דגם פושעי ישראל מליאין חרטה ובכל חרטה יש סליחה כיון שמתחרט, אבל אין זה משלימות התשובה עדיין לענין תיקון הקודם שלא יהיה עבירה גוררת עבירה וכשיזדמן לפניו אפשר שישנה באיולתו, ועל זה צריך שקידה יתירה בהתבוננות דתשובה גמורה עד שיגביר כח שכלו וחכמתו על יצרו שלא ימשך עוד אחריו, וכשזוכה לכך שישכון בו מעתה רוח חכמה הבא מצד הנשמה שבמוח שאין מניחו לחטוא על ידי זה ממילא ניתקן הקודם דכשמגיע התיקון עד שם הרי כולו טוב ואין כאן עוד עבירה הגוררת עבירה:

וזהו עד כסא הכבוד מקום מחצב הנשמות שאין יד המלאכים משגת שם וכמו שאמרו בשבת (פ"ח סוף ע"ב) אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, רצה לומר במקום שורש נשמתו בנשמות כל ישראל כמו שאמרו בפרק שואל (שבת קנ"ב ב) נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, ובאבות דר' נתן (פרק י"ב) מפורש אנשמת משה רבינו ע"ה ביחוד דגנוזה תחת כסא הכבוד וסיים ולא נשמת משה לבד אלא של כל הצדיקים עיין שם, ועמך כולם צדיקים כתיב היינו מצד שורשם כי האלקים עשה האדם ישר וזהו למעלה ממקום המלאכים שהם ביצירה כנודע:

ר' צדוק כותב כאן שהתשובה מגיעה עד לכסא הכבוד, כיוון שהיא לוקחת את האדם למקום שמעל כל התכונות שלו (התלויות בלב, שעלול להיות מושפע מרוח שטות), למקום שממנו שורש נשמתו, כסא הכבוד. דמות דיוקנו של יעקב אבינו חקוקה על כסא הכבוד. הצדיקים, אלה שלבם חלל בקרבם, אלה שלא נכנסה בהם רוח שטות, אלא כל מעשיהם בצדק, כלומר, כל מעשיהם מדויקים לחלוטין, הם אלה שיכולים לגלות את זה שעמך כולם צדיקים מצד שורשם. בזה תובן תפילתנו ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו, וחסידים ברנה יגילו. הצדיקים הם אלה שישמחו, כיוון שהם אלה שראו הכל מההתחלה, איך המגמה תמיד הניעה את כל ישראל אל שורשם.

רק צדיקים בנגלה יכולים לגלות לצדיקים בנסתר שהם יכולים להיות צדיקים בנגלה. רק אלה שהשורש אצלם חשוף לחלוטין, יכולים לחשוף את השורש של העם כולו. כזה היה ר' צדוק.