יא. צדיק משפיע וצדיק מקבל – רחל ובנימין

צדיק משפיע וצדיק מקבל

ליא חשון, יום פטירות רחל אמנו ובנימין הצדיק

הגמרא בבבא בתרא (יא.) מספרת:

אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: העבודה, שאין בקופה של צדקה כלום! אמרה לו: רבי, אם אין אתה מפרנסני, הרי אשה ושבעה בניה מתים! עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, אתה אמרת: כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו? מיד קרעו לו גזר דינו. תנא: הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו.

יוסף הצדיק הוא בחינת משפיע, הוא המשביר לכל ארץ מצרים. בנימין גם הוא צדיק, אך הוא סוג אחר של צדיק – הוא לא צדיק שמשפיע, הוא צדיק שמקבל, הוא ממונה על קופה של צדקה. יוסף הוא המסירות לתת, אך בנימין הוא היכולת לתת. הוא זה שאם צריך, הוא יתן צדקה משלו, כלומר, לעתים השפע שהצדיק המשפיע משך נגמר, ולמרות זאת, הצדיק המקבל, מעצם היכולת שלו לתת, מצליח למשוך עוד שפע.

זאת כיוון שהצדיק המשפיע בא מכיוונו של ה', ולו יש האינטרסים שלו, ולעתים הוא מחליט לא לתת עוד שפע. לעומתו, הצדיק המקבל לא מוכן לקבל את האינטרסים של ה', הוא דופק על שולחנו של ה' ודורש ממנו עוד שפע. זו הכוונה ש"עמד ופרנסה משלו", הוא עמד על שלו, ופרנסה לא משל ה', אלא משל מה שהוא לקח ממנו, חצי ברצון חצי באונס, משלו. נחלתו של ה' היא בתוך נחלת בנימין, כביכול בנימין, הצדיק המקבל, כולל בתוכו את ה', פותח וסוגר את צינורות השפע שלו לפי ראות עיניו.

כך הייתה רחל אמנו. רחל, אמם של שני צדיקים אלו, הייתה גם צדיקה משפיעה וגם צדיקה מקבלת. האינטרס של ה' היה להעמיד קודם את בני לאה, שהם בחינת חסידים, ורק לאחר מכן להעמיד את בני רחל, שהם בחינת צדיקים, כאמור, כדי שיהיה כלי להכניס את כל השפע הזה. כאן הגיעה רחל ואמרה: אני מוכנה להיות מסורה לאחותי לחלוטין ולוותר על עצמי כדי לא רק לתת לה, אלא כדי שתהיה לה בכלל האפשרות להתקיים וממילא שיהיה ניתן לתת לה.

אמנם כאשר רחל רואה שהאינטרס של ה' הוא שבניו ובניה ייפגעו, היא "מאנה להנחם", וכך מתאר לנו ירמיה (לד):

(יד) כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: ס (טו) כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: (טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:

ה' לא מנחם אותה, ה' מפצה אותה! כדי שהיא תהיה מוכנה להנחם, עליו לומר לה ש"יש תקוה לאחריתך", אם לא, היא הייתה ממשיכה למאן להנחם. כאן היא שיחקה את תפקיד הצדיק המקבל, זה שלא מוכן לשמוע על האינטרסים של ה'.

כפל הצדיקים הללו, כבני אם אחת, וכשתי בחינות בתוך אשה אחת, רק מחדד לנו את האחדות המלאה בין שתי הבחינות הללו, בין שני הצדיקים הללו. הם אחד, כיוון שה' וישראל הם אחד, כיוון שהאין סוף והסוף אחד. כל הדינמיקה הזו היא ביטוי לקשר הפעיל שיש בין הקצוות הללו.