לאורי היקר

לאורי היקר

כאשר איש הדת נעשה אפולוגטי נולדת הרציונליזציה של הדת. כאשר הוא מודה בבורותו נעשה הוא אגנוסטי, ואמירות כמו אמונה מתוך אבסורד מאפיינות את השקפת עולמו הדתית. וכאשר הוא מתקומם נגד התבונה, קמה המיסטיקה לתחייה.

התודעה ההלכתית א, א

בעיני המתבונן, בנס פורים אולי יש שילוב של שלוש הבעיות האלה. האדם נעשה אפולוגטי, הוא מסתכל על הנס הכביכול-אנושי הזה לחלוטין ומנסה למצוא בו את ה', או שלחילופין, הוא נעשה אגנוסטי, הוא מסתכל על הנס הכביכול-אנושי הזה ולא רואה בו את ה' בכלל, או שהוא נעשה מיסטיקן, מתקומם נגד התבונה וכופר בהשתדלות העצומה של אסתר ושל מרדכי, ומייחס הכל לה'.

אבל אולי זה בדיוק העניין. בנס פורים ישנו שילוב מלא של עליונים ושל תחתונים. בנס פורים אין כלל מעורבות א-להית, ושם ה' לא מופיע במגילה כלל, אך גם אין באמת מעורבות אנושית, ודומה כי כמה שהשתדלו מרדכי ואסתר לא ישנה את העובדה שהם לא היו מצליחים לעשות כלום ללא המון מזל. אז אפשר להסתכל על זה בשתי דרכים. בדרך הראשונה, שהוצגה לעיל, ישנה סתירה בין הנוכחות הא-להית לנוכחות האנושית, המובילה לאחת משלוש הבעיות הנ"ל, אך אפשר אולי להציג דרך נוספת.

אולי בפורים המושגים של לוגיקה, סיבה ותוצאה וכאלה, כלל לא קיימים. הטרמינולוגיה בה אנו משתמשים ביומיום, טרמינולוגיה המנסה למצוא את היחס בין שלבים שונים בכרונולוגיות למיניהן, היא טרמינולוגיה שבפורים מאבדת את ערכה. אפשר שבפורים אנו מתבסמים לא כי אנחנו רוצים לאבד את הדעת, אלא כדי לאבד את הדוגמטיות שלה אנו לא מפסיקים לדעת בפורים, אנחנו פשוט לא מבחינים בין ארור המן לברוך מרדכי. ואם כן, הלכאורה-סתירה בין המעורבות הא-להית לזו האנושית לא קיימת בפורים; באמת שני כוחות כל כך סותרים כמו ישראל ואביהם שבשמים יכולים להתאחד וליצור דבר כה גבוה ביחד, ללא שום סתירה.

אורי היקר. במהלך הלימוד איתך ניכר חוסר הדוגמטיות בחשיבתך. אתה מצליח לחשוב על דברים מזוויות שונות. זה מרתק אותי כל פעם מחדש. במהלך הלימוד בישיבה לפעמים אנחנו מתחילים להיתקע בכל מיני צורות חשיבה. בטוחני שתתגבר עליהם. גוט פורים!

אוהב ומעריך

זיו