מזוז החבר

מזוז החבר

אחרי אשר ספגנו אל קרבנו את אור הקודש הפנימי, המתאים עם קטנותנו ופרטיותנו, ע"י אותו הצמצום הקדוש, הנערץ והנקדש, שבא אלינו על ידי אורו וקדושתו של הטלית הקטן, אחרי אשר אצרנו אל תוכנו את כל אורות הקודש ממלא כל עולמים… הוכשרה בזה כבר נפשנו להתנשא אל המרחבים הרוממים…

עולת ראיה, "ברכי נפשי" בציצית

ראינו את זה אצל הרב גם בלמדנו תפילה וגם בלמדנו ציצית, האדם מושפע על ידי התנועה מלמעלה למטה ומתעלה בתנועה משלו מלמטה למעלה. סיפור המגילה הוא ממש כזה – ה' עשה את הצעד שלו אלינו, הציל אותנו, ואנחנו הגבנו לכך בקביעתנו את ימי הפורים האלה לימי משתה ושמחה שלא ימושו מזרענו, צעד מאיתנו אליו.

מזוז יא חבר, אתה ממש כזה. אנו לומדים את דברי הרב מלמעלה למטה, אבל אתה ממש לא מסתפק בזה, אתה עושה את התנועה שלך, מלמטה למעלה, אתה מנתח, אתה מקשה, אתה מעמיק. אולי זה השלב לספר לך כמה הייתי מבסוט (מוזמן לשאול חבר'ה מהשיעור שלי) על כך שהחברותא הצעיר שלי באמונה לא מהנהן לכל מה שאני אומר(/לא מבין את מה שאני אומר…), אלא הוא לגמרי בפנים. זאת כמובן עוד לפני היכולת לדבר איתך לגמרי בגובה העיניים על הכל. כמה זכיתי, ברוך ה'.

תודה לך, חבר יקר.

אוהב ממש

זיו