פרשת בא הנרטיב של המצרים

לק"י

ה שבט ה'תשעו

הנרטיב של המצרים

לפרשת בא

בפרשה יש תופעה מדהימה:

וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם (שמות פרק י פסוק ז).

בעולם העתיק, עליו אנו מדברים, השליט לא תפס את עצמו כאדם שתפקידו "להיטיב עם העם". תפיסה זו היא תפיסה הנובעת מערכים דמוקרטיים, שלא היו קיימים בימי פרעה. השליט בימיהם היה אדם שרדה בעם, וכל מה שעשה לטובת העם היה גם לטובתו.

עבדי פרעה מרשים לעצמם לחלק עצות לפרעה. בימים כסדרם עבד שהיה אומר דבר כזה היה נכנס לבית הסוהר במקרה הטוב, ובמקרה הרע היה נערף ראשו. אך פרעה, הרודן האכזר, זה המשליך תינוקות בני שעתם ליאור ותוקעם כלבנים בפירמידות, מתחיל לאבד את השליטה על הממלכה שלו. העובדה שהוא לא מוכן לשלח את העם פוגעת באופן חמור בכל תושבי מצרים. נכון, הם לא היו צדיקים בכל הסיפור הזה; לכל אורך השעבוד הם נהנו מאוד מהעבדים העברים שמלכם הנערץ סיפח אליהם. אך אילו זה היה תלוי באם המצרית ששכלה את בנה הבכור בסתם חצות לילה אחד, היא הייתה משלחת את העברים ברגע שהיא ראתה דם יוצא לה מהברז. באותו עידן סמכותו של המלך נבעה מכוחו הבריוני על נתיניו, שמבוצע על ידי עבדיו. אך פרעה מאבד אפילו את עבדיו. הם לא יודעים מה ברחשי ליבו המאובן, אם יש שם משהו בכלל. הם לא מבינים מדוע הוא לא משלח את העברים. הם מבינים למפרע כי האדם הזה הוא תאב שלטון חסר תקנה, וכי כל אשר עשה עד עתה לעברים, שעד עתה חשבו שהדבר היה לטובתם, היה סתם כי הוא אוהב לרדות באנשים. הוא אפילו מפסיד מזה, אך זו ההנאה הפסיכוטית והחולנית שלו. כך הם סבורים, ומנקודת מבטם הם צודקים לחלוטין. אך האמת היא שגם פרעה, בדומה לאותה אם רחמנית, משתוקק להפסיק לראות את האיש משה אצלו בארמון כל כמה זמן, מאיים ומקיים. אך הוא לא יכול – מישהו אחר מחזק את ליבו. בעצם הקב"ה יצר בעיני המצרים מציאות לפיה מלכם הוא כל יכול, למענם ולטובתם, ובבת אחת גרם להם להבין שהוא לא כל יכול כלל וכלל, והדבר האחרון שמעניין אותו הוא טובתם.

באותו עולם נתפס פרעה כאליל. אנשים עבדו אותו. כאשר משה עומד מול פרעה, סבא שלו, וקורא בשם ה', הוא בעצם קורא תיגר על אלוהיותו. בעיני העבדים מדובר בחידוש עצום.

וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם (שמות פרק יא פסוק ג).

"וידעו מצרים כי אני ה'", משל לוחש להם הקב"ה: "דעו כי אני ה', לאפוקי מלככם". אין יציאת מצרים שיעור באמונה לעם ישראל בלבד, הוא שיעור באמונה לאנושות כולה.

וְהָיָה יְקֹוָק לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְקֹוָק אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (זכריה פרק יד).