קטורת רוקח לפרשת כי תשא

לק"י

יח אדר ה'תשעז

קטורת רוקח

לפרשת כי תשא

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה: וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ: וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם: וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַה': אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו:

שמות ל, לד-לח

כך היא עבודת ה', או לפחות אפשרות אחת לקיים אותה. על האדם לקחת את תכונותיו האישיות שלו. עצם הלקיחה היא דבר מאוד משמעותי, כיוון שהיא בעצם מצווה על האדם לפעול בתכונותיו האישיות במקום פשוט לחוות אותן, וממילא זהו השלב בו האדם יוצא מטבעיותו. ובפרט כאשר היא נעשית בבחינת בד בבד, היינו כאשר כל תכונה לא נלקחת בכמותה הטבעית, אלא בכמות שווה, מה שמכריח את האדם לפעול בתכונותיו.

בשלב הבא, האדם מצווה לערבב את תכונותיו, קטורת רוקח, כשם שרוקח מקצועי מערבב, היינו הוא מצווה לערבב את תכונותיו, לשנותן, להשלים כל אחת על ידי השנייה וכך ליצור מציאות חדשה, מסממנים ליצור קטורת, ורק אזי יהיה זה קדש קדשים.

לכן גם מגיע הציווי לא לעשות קטורת זו, במתכונתה, היינו בנכונותה ובדיוקה, לאדם עצמו, כיוון שאז האדם מעלה את עצמו ואת גשמיותו לדרגת האל, שעבורו נעשית התבטלות זו של כל תכונות האדם. זה גם מה שמביא לעונש כרת. עונש כרת מגיע כאשר אדם מאבד את הלגיטימיות של קיומו, שכן כל קיומו של אדם צריך לשאוף לשרת את ה' באופן המקסימלי, וממילא כאשר הוא לא משרת את ה', כיוון שהמצב ניטרלי ויכול להיות כאן שירות, הוא נשאר בחיים, אך כאשר קיומו משרת את עצמו במקום להתבטל לחלוטין לאלוה, הרי שהוא איבד את עצם הלגיטימיות של קיומו.

על האדם לשחוק את עצמו ואת נטיותיו הטבעיות, ורק אז יהפוך לריח ניחוח. כך נסביר גם את ההקשר, בו בצלאל ואהליאב מקבלים שפע דעת וכשרונות מה', כיוון שרק כאשר אדם מקבל כשרון מלמעלה, "רוח אלהים" (לא, ג), הוא לא חייב לשחוק את עצמו, אך את תכונותיו הטבעיות אותן הוא פיתח בעקבות נפשו הבהמית כאן בעולם, עליו לשחוק עד דק.