וזאת הברכה – כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ

כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ

פרשת וזאת הברכה לאור הפטרתה

נתמה שתי תמיהות על הפרשה. האחת, בפרשת וזאת הברכה, הפרשה החותמת את התורה, חסרה הדגשה של דמות מרכזית מאוד, אולי ראשית, בתורה, והדבר תמוה – ה'. תחילת הפרשה עוסקת בשנים עשר השבטים, וסופה במשה. החתימה של התורה (לד), לא מתארת את גדלו של ה', אלא דווקא את גדלו של משה:

(א) וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן:.. (ט) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: (י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים: (יא) לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: (יב) וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל:

ה' מוזכר, כפי שהוא מוזכר גם בתחילת הפרשה, אך הוא לא הנושא שלה.

השנייה, אנחנו רואים בפרשייה זו גם את גדלו של יהושע, שהוא "מלא רוח חכמה", הרי "סמך משה את ידיו עליו", אך מיד לאחר מכן "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה". האם בכך נסתם הגולל, האם לא יזכה יותר העם הקדוש הזה למנהיג בסדר גודל של משה? אם כן, מה בכך ש"סמך משה את ידיו" על יהושע?

כדי להבין זאת, נעיין בהפטרתנו (יהושע א, ו כז):

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר: (ב) מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (ג) כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה: (ד) מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם: (ה) לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ: (ו) חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם: (ז) רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: (ח) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל: (ט) הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: פ

(כז) וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ:

משה הוא "עבד ה'", ויהושע הוא "משרת משה". כל הפנייה אל יהושע היא כי "משה עבדי מת", ולכן "קום עבר את הירדן הזה". איך הדבר יתכן? "לא יתיצב איש לפניך", כיוון ש"כאשר הייתי עם משה אהיה עמך". אכן, "ויהי ה' את יהושע".

זוהי תמצית האחדות של ה' וישראל. אחדות זו כוללת שתי הופעות הפוכות, "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה", התנועה מלמטה למעלה, התלות בה', ההשתוקקות אליו, ו"למען תשמר לעשות ככל הכתוב כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל", התנועה מלמעלה למטה, קיום דברו, המלכות בארץ מכוח מלכותו¹, "כי עמך ה' אלהיך בכל אשר תלך". יש מי שהתנועה האחת יותר שייכת בו, ויש מי שהתנועה השנייה דווקא, ויש מי ששתיהן באופן שווה, כיהושע וכמשה, אך שניהם מבטאים ומחדדים את האחדות של ה' ושל ישראל. זוהי התורה, ש"קודשא בריך הוא ואוריתא חד", ו"אוריתא וישראל חד", וממילא, כך הסיקו ישראל קדושים מלבם שהוא לבו של ה' בהיות שני הלבבות הללו לבה של התורה, "קודשא בריך הוא, אוריתא וישראל חד".

האחדות הבסיסית שיש בין ה' לישראל יכולה להתבטא ולהתחדד רק בזכות העובדה שיש כאן אדם שמוכן להיות משרת של אדם שמוכן להיות עבד. היכולת לא להשתוקק באופן המטשטש את המשתוקק עצמו (כנגד התנועה מלמטה למעלה), ולחילופין היכולת לא לקיים את דבר ה' ולמלוך באופן המנותק ממנו (כנגד התנועה מלמעלה למטה). האחדות של ה' ושל ישראל מתבטאת ומתחדדת רק בזכות השניות וההשתוות שבה, אם אין שניות, או לחילופין יש שניות אך אין השתוות, הרי שהאחדות הזו לא מתבטאת ולא מתחדדת. בכך מיושבת התמיהה הראשונה – אכן, הנושא הוא ישראל או משה, כלומר, הנושא הוא ה'.

כך בין יהושע לה', אך כך גם בין יהושע למשה. יהושע הוא משרת משה לחלוטין, בדיוק כפי שמשה הוא עבד ה', וכפי שדקדקנו מהפסוק הראשון של ההפטרה. יהושע מוכן להיות מספר 2, זה מקטין אותו, ומגדיל אותו. לחילופין, משה מוכן שיהיה לו מספר 2, הוא מוכן לא להיות היחיד שקיים, זה מקטין אותו, ומגדיל אותו. זוהי האחדות בין ה' לישראל. בכך מיושבת התמיהה השנייה – אכן, לא יהיה עוד משה, אך יהיה יהושע. הם לא אמורים להיות אחידים, הם אמורים להיות אחד.