אהרן איש הציות ואיש השלום גם יחד – זיו חן זצ"ל

לק"י/כט סיוון ה'תשעט

אהרן– איש הציות ואיש השלום גם יחד

לפרשת בהעלתך

זיו חן זצ''ל

:התורה (ח, א) מלמדת 'וַיַעַׂש כֵּן אַהֲרֹן אֶל מּול פְּנֵּי הַמְּנֹורָה הֶעֱלָה נֵּרֹתֶיהָ כַאֲשֶר צִּוָה ה

.אֶת מֹשֶה מה החידוש? ברור שאהרן עשה כאשר צוה את ה' משה! כנראה שאלה זו עניינה

:את רש"י ויעש כן אהרן- .להגיד שבחו של אהרן שלא שינה אהרן, לא משנה ממה ,שנאמר לו. הרבה פעמים אנחנו עושים את מה שאנו מצווים, אך לא בדיוק. החידוש בפסוק .לפי רש"י, הוא שאהרן לא עשה את מה שאמרו לו, הוא עשה בדיוק את מה שאמרו לו

.לעתים רבות אנחנו מתקשים בכך

:התורה בספר שמות (כז, כא) מלמדת וְּאַתָה תְּצַּוֶה אֶת בְּנֵּי יִׂשְּרָאֵּל וְּיִקְּחּו אֵּלֶיָך שֶמֶן זַיִת

זְָך כָתִית לַמָאֹור לְּהַעֲֹלת נֵּר תָמִיד. בְּאֹהֶל מֹועֵּד מִחּוץ לַפָרֹכֶת אֲשֶר עַל הָעֵּדֻת יַעֲרְֹך

.אֹתֹו אַהֲרֹן ּובָנָיו מֵּעֶרֶב עַד בֹקֶר לִפְּנֵּי ה' חֻקַת עֹולָם לְּדֹרֹתָם מֵּאֵּת בְּנֵּי יִׂשְּרָאֵּל מדוע לשון היחיד כלפי אהרן ובניו? אפשר לומר שבניו עושים זאת רק מתוכו, כיוון שהוא האדם שהכי בולט במצוה זו. אהרן הוא איש נר התמיד, הוא זה המתמיד לעבוד את עבודת ה'. אם כן, אהרן הוא לא רק זה שעושה בדיוק את מה שהוא מצווה, הוא גם זה שתמיד עושה בדיוק

.את מה שהוא מצווה

העולה מכל זה שאהרן הוא איש הציות. אהרן הוא האדם המצווה ועושה, זה שעבודתו בנויה על המחויבות העמוקה לכל אשר יצווה אלהיו. מחויבות זו, אפשר להניח, היא מחויבות ,השוברת את נטיותיו הפשוטות של אהרן, מרסקת אותו ובמובן מסוים, אפילו הורגת אותו

:אלא שהמשנה באבות (א, יב) מביאה את דברי הלל ושמאי הלל ושמאי קבלו מהם הלל

אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן

.לתורה אהרן, לצד היותו איש הציות, איש המחויבות, הוא איש השלום, איש האהבה. איך הדברים מתיישבים? אפשר לומר שאהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה בדיוק מתוך

.אותה ציות ומתוך אותה מחויבות

אהרן שרוי במקדש כל ימיו. כך הוא הכהן הגדול. איך הספיק לעשות את מה שמספרים עליו חכמים בעקבות משנה זו, לספר לשונא אחד ששונאו רוצה להשלים עמו וללכת לשונאו ולומר לו שהשונא האחד רוצה להשלים עמו ובכך לרדוף ואף להשיג שלום? אפשר שיש כאן איזשהו משל. אהרן הוא איש הציות, והוא שרוי במקדש, אך הוא משפיע על כולם. הוא לא

.בהכרח משפיע על כולם באופן ישיר, אך מהותית, אין ישיר מזה

,כל אחד מגיע לפעמים למקדש, ואז כשהוא הולך במסדרון פתאום הוא פוגש בכהן הגדול ,באהרן הגדול, ולפתע דמותו שנמצאת כל כולה בעולם של קודש, של ציות ושל מחויבות מביאה דווקא את האדם הפרטי והלכאורה קטן, לחוויה אחרת של החיים, לחשיבה מחודשת ,על ימיו הקצרים. הוא רואה את האדם הזה מרוכז כל שנייה ושנייה בדבקות עילאית ומתחבר על ידי ראייה זו לנקודת הראשית, לנקודה ממנה מתחיל הכל, אליה אנחנו מחויבים והיא העושה שלום בקרבנו. באותה נקודה, בה ממוקד הכהן הגדול, אין שום סתירה בין ציות לאהבה, כיוון שבה הסתירות המעשיות לא שייכות ולא תהיינה שייכות. בנקודה זו, השלום

איננו ש .לום של פיוס כי אם שלום של דיוק הנובע ממחויבות עמוקה לאופייה של אותה נקודה .שלום של שלמות