אלהים חיים ומלך עולם

אלהים חיים ומלך עולם

לפרשת וארא

זיו חן זצ''ל

התורה (ז, ה) מלמדת בפרשתנו:

וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם.

גם בפרשת בשלח, בפרק יד, מופיעה פעמיים המוטיבציה שידעו מצרים. האחת בפסוק ד:

וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' וַיַּעֲשׂוּ כֵן.

והשנייה בפסוק יח:

וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו.

בפשטות, המטרה היא להציב את ה' לא כאל ככל האלים, אלא כאל האחד והיחיד, שאין כדוגמתו כלל, אלא שהניסים שנעשו על ידי ה' אינם ניסים מיוחדים. הם אולי ניסים בהיקף יותר גדול מניסיהם של החרטומים ושל אליליהם, אך הם לא שונים מהותית. אם כן, האם באמת התקיימה אותה מטרה? נעיין בדברי מדרש תנחומא (ורשא) לפרשתנו:

מה כתיב שם ואחר באו משה ואהרן, א"ר חייא בר אבא יום פרוזבטיא של פרעה היה והיו כל המלכים באין ומעטרין אותו שיהיה קוזמוקרטור (שליט העולם. קוזמו – עולם; קרטור – שליט. מפרשי המדרש) על כל המלכים, משעטרו אותו היו משה ואהרן עומדים על פתח פלטרין של פרעה נכנסו משרתיו אליו וא"ל שני זקנים עומדין בפתח אמר להן יש בידם עטרות א"ל לאו, א"ל באחרונה יכנסו.

פרעה דורש עטרות. עבורו העטרות אינן סימן למלכות, אלא סיבה לה. הן לא משמשות רק כדי לבטא מלכות, אלא כדי ליצור אותה. הרי כך היא מלכותו שלו – הבלטת כוחו והעצמת גבורתו הן מה שגורם למלכותו של פרעה, בעיניו ובעיני העולם, להתקיים. מלך אמיתי כה שולט, שהוא לא צריך את האמצעים האלה.

אם כן, מדוע הוא מקבל לבסוף את משה ואת אהרן? יתכן שזה נובע מרצונו להצטייר כשליט נדיב, השומע את צרות עמו ומאזין למצוקותיו. זאת אולי בניגוד למלך אמיתי, שעושה זאת באופן טבעי ולא מבקש להצטייר כך.

נמצאו עומדין לפני פרעה אמר להם מה אתם מבקשין, א"ל אלהי העברים שלחני אליך לאמר שלח את עמי ויעבדוני, אמר להם מי ה' אשר אשמע בקולו ולא היה יודע לשלוח לי עטרה אלא בדברים אתם באים לא ידעתי את ה' וגו'.

לפרעה מוזר שמשה ואהרן באים בדברים, הרי דברים הם בדיוק מה שמוכיח כי יש למלכות תוכן, והיא לא רק הבלטת כוח בעלמא.

א"ר לוי באותה שעה הוציא דפתרא של אלוהות התחיל קורא אלהי אדום אלהי מואב אלהי צידון וכן כלם, אמר להם הרי קראתי כל כתבי ואין שם שמו של אלהיכם, אמר ר' לוי משל למה הדבר דומה לכהן שהיה לו עבד שוטה יצא הכהן חוץ למדינה הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות התחיל צווח לבני אדם שעומדין שם לא ראיתם בכאן רבי, א"ל רבך לא כהן הוא, אמר להם הן, אמרו לו שוטה ומי ראה כהן בבית הקברות, כך א"ל משה ואהרן לפרעה שוטה אלוהות אלו שאתה אומר מתים הן אבל ה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם.

פרעה חושב שהוא מלך, ולכן הוא לוקח את כל האלילים ומגביל אותם לדפתרא שלו, מצמצם אותם לאיזו רשימה בה הוא שולט. זה יעיל כאשר מדובר באלהי צידון ומואב, אך פחות כאשר מדובר באלהי ישראל, אלהים חיים ומלך עולם.

אמר להם פרעה בחור הוא זקן הוא כמה שנותיו כמה עיירות לכד כמה מדינות כבש כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות, אמרו לו אלהינו כחו וגבורתו מלא עולם הוא היה עד שלא נברא העולם והוא יהיה בסוף כל העולמים והוא יצרך ונתן בך רוח חיים, אמר להן ומה מעשיו, א"ל נוטה שמים וארץ וקולו חוצב להבות אש מפרק הרים ומשבר סלעים קשתו אש חציו שלהבות רומחו לפיד מגנו עננים חרבו ברק יוצר הרים וגבעות מכסה שמים בעבים מוריד גשמים וטללים מפריח דשאים ומדשן פירות ועונה חיות צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאויר העולם מהעדה מלכין ומהקם מלכין.

פרעה שואל שתי שאלות. האחת, מהו אותו ה'. השנייה, מה מעשיו. הוא שוב טועה לחשוב שה' כמוהו. לכן הוא חושב שהוא יוכל לעמוד על מהותו. כמו כן, הוא חושב שאלהים הוא מלך שכדי להיות מלך הוא צריך ללכוד עיירות, לכבוש מדינות ולייצב את מלכותו כמו שיותר שנים. אך אלהים לא צריך אמצעים חיצוניים כדי להיות מלך; הוא פשוט מלך מלכתחילה.

אמר להם מתחלה שקר אתם מדברין שאני הוא אדון העולם ואני בראתי עצמי ואת נילוס שנאמר לי יאורי ואני עשיתני (יחזקאל כ"ט).

פרעה חושב שהוא ברא את העולם ואת עצמו, כיוון שהוא לא מסוגל לראות מחוץ לעולם, כאמור. מקור העולם, סבור פרעה, הוא בעולם עצמו. אין שום דבר נשגב או נסתר. אין למעלה מאיתנו ולא כלום. המלך הוא בעל הכוח הכי גדול. אך מה שפרעה לא מבין, ואת זאת מנסים להעביר לו משה ואהרן בדברים ללא הצלחה, הוא שה' איננו עוד מלך ככל המלכים, כמותו, אלא הוא מחוץ לעולם ומנהיג אותו משם. העולם לא יכול לברוא את עצמו. פרעה ברא את עצמו ואת הנילוס, כיוון שאיך הוא יחיה ללא הנילוס? איך הוא ימלוך ללא הנילוס? ה' ברא הכל, מסבירים לו משה ואהרן, הוא מצד אחד חוצב להבות, ומצד שני מוריד גשמים וטללים. הוא לא ברא את מה שמועיל למלכותו, הוא ברא הכל.

אלא שכאמור, משה ואהרן לא מצליחים להעביר לו זאת בדברים, במוח. לכן עוברים לכוח.

…א"ל הקדוש ברוך הוא רשע מי ה' אמרת מי אתה לוקה מי עולה בגי' חמשים אלו חמשים מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים, במצרים מהו אומר ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא ועל הים מהו אומר וירא ישראל את היד הגדולה (שמות יד) כמה לקו באצבע עשר מכות חשוב חמש אצבעות שביד הגדולה לכל אחד ואחד עשר עשר הרי חמשים, דבר אחר מי סרס מי ים סוף עתיד להודיעך מי ה' חייך מפיך תאמר ה' הצדיק אתה אמרת לא אשלח מחר בידך תאחוז כל אחד ואחד ותאמר לכו בשלום גם צאנכם גם בקרכם קחו, ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו' לכך נאמר ויהי בשלח פרעה את העם.

מי שלא מבין בתיאוריה מדוע הוא לא מלך, כיוון שהוא כל כך דבוק לכסא, יגלה שלכסא הזה אין שום משמעות כשהוא עומד מול כסאו של ה'. מי שחושב שמלכותו יציבה, יגלה עת ימצא את עצמו בין גלי ים סוף הסוערים, כי אין שום דבר יציב בעולם חוץ מאלהים חיים ומלך עולם.