ביאור התורה לפרשת דברים ולשבת חזון
ערוכים של אור / ד''ת זיו פרשות / דברים
בעריכת אור, אחיו של זיו
לק"י
ו אב ה'תשעז
ביאור התורה
לפרשת דברים ולשבת חזון
אומרת התורה (א, ה):
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.
מסביר רש"י:
הואיל – התחיל כמו (בראשית יח, כז) הנה נא הואלתי. באר את התורה – בשבעים לשון פירשה להם.
מפרט השפתי חכמים:
מדכתיב כאן באר את התורה ובפרשת כי תבא כתיב וכתבתם וגו' דברי התורה הזאת באר היטב והיטב מתגלגל בצירופו שבעים ה' ה"י הי"ט היט"ב.
משה מתחיל רק כעת לבאר את התורה. ביאור התורה, היינו גילוי האור הגנוז בה, הוא רק כאשר היא מופנית אל כל עממי תבל. עד עתה משה לימד את עם ישראל תורה, אך הוא לא ביאר אותה, הוא לא גילה את האור שבה.
ביאור זה הינו דווקא בעבר הירדן בארץ מואב. רק בגלותם ישראל מבינים את שייכותם לעולם כולו ואת המקום אליו הם צריכים להביא את העולם על ידי התורה שניתנה להם את יוצר כל, שכן כאשר הם לבד בארץ ישראל, בחינת עם לבדד ישכון, הם לא מצליחים לראות את צרות שאר האומות. לכך מגיעה גלות לישראל, לגרום להם להעלות את העולם ולקדמו.
לכך קוראים בשבת פרשת דברים את הפטרת חזון ישעיהו בן אמוץ. פרק א אשר בספר ישעיה מבטא את החורבן הגדול אשר אירע לעם ישראל. אך כאשר מביטים בתמונת החורבן בתחילת ספר ישעיה באופן יותר רחב, מגלים שבפרק הבא מתוארת הגאולה לא כגאולת עם ישראל לבדו, אלא כגאולת כל העולם כולו, דרך אור התורה המתגלה לעולם בירושלים. החורבן עליו אנו מבכים בתחילת ספר ישעיה אינו חורבנו של עם ישראל; הוא חורבנו של העולם כולו. ואם כן, ברור שגם גאולתו של עם ישראל, היא גאולתו של העולם כולו.