ברכת משה ליהושע – לפרשת שלח – זיו חן זצ"ל

ברכת משה ליהושע

לפרשת שלח

זיו חן ז צ''ל

הקדושת לוי מקשה: לפי חכמים, משה מברך את יהושע שה' יושיעו מעצת המרגלים, מה

שאומר שהוא יודע על כך שהם הולכים להוציא ת דיב הארץ רעה. אם כן, מדוע הוא שולח ,אותם מלכתחילה אם הוא יודע שהם הולכים לחטוא? ואם תאמר, ה' ציווה עליו לעשות זאת ?הרי רק גדלה התמיהה, מדוע ה' שולח אותם מלכתחילה אם הוא יודע שהם הולכים לחטוא מכל מקום, כפי הנראה מפרשת ואתחנן, משה הוא זה שיזם את שליחת המרגלים. נציע

,שמשה ידע שיש חשש שהם יחטאו,ולכן הוא בירך את יהושע אך כיוון שהחשש לא היה

.מלא, הוא שלח אותם. נעמיק זאת

משה מברך את יהושע יה יושיעך מעצת מרגלים . יש צדיק השולח למשימות, יש צדיק שבצילו אנחנו חוסים תמיד, ויש צדיק שהוא גם וגם, כיוון שהוא מותיר איתו ברכה לפני היציאה לדרך. אין חילוק זה שייך רק בין צדיקים שונים, אלא גם בין קשרים שונים בין צדיקים למושפעיהם. כלפי כלב, משה הוא הצדיק השולח למשימות. הוא סומך עליו לחלוטין, הוא גם יודע שבעתיד כלב ינהג באופן די עצמאי בכיבוש הארץ ויביא הצלחות כבירות. כלפי יהושע עד המשימה, הוא היה הצדיק שבצילו יהושע חוסה תמיד, ולכן יהושע בתור נער לא מש

.מתוך האוהל. כלפי יהושע לאחר המשימה, משה היה גם וגם, הוא הותיר איתו את הברכה

אם כן, משה לא מברך את יהושע כדי שיהושע לא יחטא, אלא כדי שיהושע יוכל להיות נער שלא מש מתוך אוהל רבו גם אחרי שהוא יוצא אל הארץ המובטחת. רק נער כזה יוכל להנהיג בסוף את העם. כלב עצמאי מדי; יש בכך הרבה ברכה, הוא יודע להיות עצמאי בדיוק במקום בו באמת דרוש אדם עצמאי, אך להנהיג עם אין ביכולתו. יהושע יכול, כיוון שיהושע קורץ

מהחומר של משה, לא במ ובן הסגולתי , אלא במובן ההתמסרותי– יהושע מתמסר לחלוטין

.למשה, והופך בעצם להיות חלק ממנו

כעת, טרם היציאה לארץ, צריך להפוך את ההתמסרות הזו לסגולה, צריך להנכיח תכונה זו ,של יהושע כך שהיא תהיה מרכז אישיותו, וממנה הכל יצא. זהו עניין ברכת משה ליהושע להכניס את התכונה הזו כל כך פנימה עד שהיא תגלה את מהותו של יהושע, הדבקה במשה ,ללא סייג וללא תנאים. יותר שיש בברכה הזו סיבה, יש בה סימן לסגולה הרבה יותר פנימית

לקשר בלתי- .אמצעי עם הצדיק