האדם ואלהיו שותפות או עבדות דבר תורה לפרשת בראשית

לק"י לענ"ד כ"ח תשרי ה'תשע"ו

האדם ואלהיו: שותפות או עבדות?

דבר תורה לפרשת בראשית

רש"י הראשון בתורה נודע בגלל ניסוח זכותו של העם היהודי על ארצו. ר' יצחק, אותו מצטט רש"י, סבור כי כיוון שהקב"ה ברא את העולם, הוא רשאי למסור חלקים ממנו לכל מי שהוא חפץ. והקב"ה חפץ למסור את ארץ ישראל לעם ישראל.

ההבנה הפשוטה ברש"י זה היא שר' יצחק מלמד אותנו על זכותנו על הארץ, אך לענ"ד יש להבין מכאן עוד מסר, והוא חובתנו על הארץ. בזכות הגדולה טמונה, כמו בכל זכות, חובה גדולה. הקב"ה העניק לנו את הארץ, כלומר זו התוכנית האלהית – ארץ ישראל לעם ישראל. אשר על כן, יש לנו חובה לקיים את המוטל עלינו ולשמור על ריבונות יהודית בארץ.

המסר הנובע מהבנת חובתנו על הארץ הוא מסר של שותפות עם הקב"ה. הקב"ה תכנן תוכנית אלהית מסוימת, ואנו, בני האדם, מסייעים לו בכך. אנו שותפיו בתוכנית האלהית.

הרב אמנון בזק מסביר מדוע הקב"ה שעה למנחתו של הבל ולא למנחתו של קין לפי שמותיהם. קין נקרא כך ע"י חווה כיוון ש"קניתי איש את ה'". ישנה כאן שותפות של חווה עם הקב"ה. הבל, לעומת זאת, הוא הבל. חווה מבינה כי מעשיה בעולם הזה הם הבל ביחס למעשיו של הקב"ה. היא טפלה ביחס אליו. הקב"ה הוא העיקר, והיא לא צד בעניין. היא שפחה, לא שותפה שווה. התפיסות שהובילו אותה לקרוא לכל ילד בשמו, מסביר הרב בזק, חלחלו לילדים עצמם. קין ראה את עצמו שותף למעשי הקב"ה ולכן האחרון לא שעה אל מנחתו. לכן הוא גם לא הביא את המנחה הכי טובה שיכל להביא. לעומת זאת הבל המתבטל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן, כיוון שידע שהוא כלום ביחס לאלהיו.

מההשוואה בין שני הסיפורים הללו בפרשתנו ניתן ללמוד על מקומו של האדם בבריאה.

ישנם שני סוגי שותפים. יש שותף בזכויות ויש שותף בחובות. הדרך הנכונה לאדם היא להיות שותף רק בחובותיו של הקב"ה. על האדם לראות בהצלחת התוכנית האלהית מטרתו העליונה, אך אל לו לחשוב שבכך התרומם ממדרגתו הירודה והפך לאלהי כי הוא בסה"כ הבל כאן בעולם.