הארות לפרשת ויצא ה

ה'תשעט

הארות לפרשת ויצא

זיו חן זצ''ל

יעקב יוצא חרנה. בחלומו הוא רואה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה לנגד עיניו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. הוא רואה שני סוגי מלאכי אלהים, שני סוגי עבודת ה'. יש מלאכים שעולים בסולם, מלאכים הבאים מתוך נקודת מבט של העולם הזה, אך מתנתקים ממנו, מתעלים עליו, מדחיקים אותו. לעומתם יש מלאכים שיורדים בסולם, מלאכים הבאים מתוך נקודת מבט של העולם הבא, שיורדים ומשפיעים את אורו על העולם הזה, לפרטי פרטיו.

יעקב רואה את הדואליות הזו, ובתוכו היא פועמת כבר זמן רב, מעת צאתו מארץ ישראל. יעקב הוא גם וגם. הוא יוצא מארץ ישראל, בשביל מה? מצד אחד, הוא יוצא מהעולם הזה ומסיבוכיו (סכסוכו עם אחיו) כדי להגיע אל עולם יותר טוב, הוא מתנתק ועולה מעלה. מצד שני, הוא יוצא מבית אביו, מאהלו רווי הקודש והתורה, אל חוץ לארץ, אל העלאת כל ההוויה, גם הגשמית והפרטית.

מה בא החלום להגיד ליעקב? יעקב רואה את זה שבעיני ה', המתגלה אליו בחלום ("אין זה כי אם בית אלהים"), שתי הנטיות כשרות, ורק למלאכים יכולה להיות רק נטייה אחת, כיוון שהם מהונדסים משעת היווצרם להיות כאלה. אנחנו, בני האדם, מבין יעקב, בנויים גם מעולם הזה וגם מעולם הבא, ולכן אנו גם עולים וגם יורדים באותו סולם, שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.

—

וידר יעקב נדר לאמר: אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבש. ושבתי בשלום אל בית אבי והיה לי לאלהים. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך.

בהבנה הפשוטה, יעקב נודר שאם אלהים יהיה עמו וישמרנו והוא ישוב בשלום אל בית אביו, ה' יהיה לו לאלהים. אך על הבנה זו קשה מאוד: וכי יעקב מציב תנאים לה'? יותר מכך, יעקב רוצה כל כך להגיע לשלום אל בית אביו וזה אחד מהתנאים שהוא מציב לה', אך האם בבית אביו לא חונך יעקב להיות עבד ה' והוא צריך שה' יש לו כדי שזה יקרה?

יוצא אפוא שעלינו לפרש את דברי יעקב אחרת, ויוקדם לכך יסוד. מה הכוונה ב"אם יהיה אלהים עמדי"? נראה שיש שתי בחינות. יש ואדם עם אלהים. מצב זה הוא כשאדם מחפש את ה', מבקש אותו, ומצליח לזכות לאיזושהי השגה. לחילופין, יש ואלהים עם אדם. מצב זה הוא כשאדם יוצא לדרך מסוימת בשליחות אלהים, ואלהים כביכול ערב לו (מכאן גם דברי חכמים ששלוחי מצוה אינם ניזוקים, ושומר מצוה לא ידע דבר רע).

יעקב הוא איש תם יושב אהלים חווה כל חייו את חווית הוויה עם אלהים. הוא לא יצא לשדה לצוד עם אחיו, כיוון שהוא היה עם אלהים ולא רצה לאבד זאת אף לא לרגע. כעת עומד יעקב מול שליחות שאותה הוא יודע שעליו לעשות לשם שמים. שליחות זו, הוא יודע, תוציא אותו מהאוהל המלא בהוויה עם אלהים אל מקום בו לא ייוותר לו אלא לבטוח בה' שיהיה אלהים עמו, כלומר, שה' יזום את הקשר.

לפי זה, נציע הבנה אחרת בפסוק. בהבנה הפשוטה התנאי של יעקב היה שאם יטיב לו ה' בכל מיני דרכים, והיה ה' לו לאלהים. אך אפשר להבין, וכך נעשה, שאין כאן שום תנאי בכלל, אלא מתאר יעקב את המצב שיקרה "אם יהיה אלהים עמדי". זה הדבר היחיד שמעניין את יעקב, שה' יזום את הקשר כי הוא עצמו לא יכול. מתוך כך, אומר יעקב, הכל יבוא באופן טבעי, ויהיה שפע גשמי ורוחני כאחד.

בזה יובן מדוע יעקב לא בטח בה' שיממש את ברכתו של יצחק, הכוללת הרבה יותר מ"לחם לאכול ובגד ללבש"… יעקב מבין שברכת יצחק, בהיותה תפילה, שהיא מלמטה למעלה, היא הווית האדם עם אלהים, וממילא לא שייכת לתחום של הווית אלהים עם האדם, המצב בו נמצא יעקב עכשיו. לכן הוא מתפלל שיהיה אלהים עמו, ושיתן לו את השפע הזה שלא מטעם הברכה.