הארץ שדבר ה נשמע בה לשפטים

הארץ שדבר ה' נשמע בה

לפרשת שפטים

זיו חן זצ''ל

פרק יח מחולק לכמה נושאים: שבט לוי בחלוקת הארץ, מתנות כהונה, זכויות הכהן בעבודה ובקדשים, איסור הכישוף, החובה לשמוע לנביא האמת ודין נביא שקר. בפשטות, היה הכי קל לחלק את הפרק לשתי חטיבות עיקריות: זכויות שבט לוי והכוחות הרוחניים החיוביים והשליליים. נראה שבאופן דומה מחלקות הפרשיות: חטיבת זכויות שבט לוי מחולקת לשלושת הנושאים בשלוש פרשיות שונות, ולאחר מכן חטיבת הכוחות הרוחניים נאמרה בפרשייה אחת, ונראה שזה כיוון שזכויות שבט לוי, אף שהן שייכות לאותו רציונל, הן זכויות מעשיות שונות שאין ביניהן קשר מוכרח, ולכן יש לחלק ביניהן, לעומת חטיבת הכוחות הרוחניים, שהמעשה החיובי בה הוא היפך המעשה השלילי בהגדרתו.

אמנם כאשר מעיינים בחלוקת המברכים, מגלים אחרת. שבט לוי בחלוקת הארץ פותח את שלישי, ולאחריו חותמו מתנות כהונה. לאחר מכן, זכויות הכהן בעבודה ובקדשים פותח את רביעי וחותמו איסור כישוף. לאחר מכן, החובה לשמוע האמת ודין נביא השקר פותח את חמישי, וחותמו דין ערי מקלט ורוצח בשגגה ובמזיד. לכאורה, חלוקה זו תמוהה מאוד – מדוע לחלק את חטיבת זכויות שבט לוי באמצעה, ולאחר מכן לחלק את חטיבת הכוחות הרוחניים באמצעה, וזאת כאמור בניגוד לחלוקת הפרשיות עצמן?

אפשר שהתשובה לכך תימצא על ידי הבנה אחרת של המוקד של התורה בפרשיות הללו. אנו מבינים שהתורה מנסה להציג בפנינו דינים כאלה ואחרים, וממילא היא צריכה לחלק אותם לפי הקשר המשפטי ביניהם, וממילא כל זכויות שבט לוי מתאחדות תחת חטיבה אחת, וכן הכוחות הרוחניים. אמנם יתכן שהמוקד של חלוקת המברכים איננו כלל הצגת הדינים, וממילא הקשר לא חייב להיות משפטי.

שלישי כולל, כאמור, את שבט לוי בחלוקת הארץ ואת מתנות כהונה. נציע שהן מנסות להעביר מסר יסודי לגבי הארץ – הארץ שייכת לעם ולא לכהנים (שבט לוי בחלוקת הארץ), אמנם זה רק בגלל תפקידם החשוב, ולכן יש לכלכלם (מתנות כהונה). כלכלה זו תהיה דווקא מתוך מיטב הארץ: רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ (ומכאן נוכל להבין גם את הזרוע, הלחיים והקיבה כמתנות חקלאיות, במובן מסוים, וממילא כקשורות לארץ).

רביעי כולל, כאמור, את זכויות הכהן בעבודה ובקדשים ואת איסור הכישוף. אפשר שרביעי מנסה ללמדנו את ערכם של הכהנים, נציגי הקדושה בעולם, לעומת המכשפים, שהם נציגי הטומאה בעולם. אמנם אם נלך בדרכנו, נוכל להבין שרביעי הוא אך ורק הקדמה לחמישי.

חמישי כולל, כאמור, את נביאי האמת והשקר, אמנם הוא נפתח בפסוק שבאופן מובהק שייך לפרשיה הקודמת: כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. לדרכנו, יתכן שחמישי בעצם מסיק מתוך הנלמד מרביעי העוסק בערך הכהנים ובשפלות המכשפים, את המסקנה המתבקשת לעניין הארץ – כל הסיבה שהגוים האלה נידחים מכאן היא שהם טימאוה בכישופיהם. אמנם מדוע שאנו נירש אותה? אנו נירש אותה בעקבות התנהגותנו ההפוכה מאותם גוים – שמיעתנו לדבר ה' בפי הנביא וההישמעות לו, מה שנלמד בנביאי האמת והשקר, הנושא המגיע אחר פסוק זה. אפשר להבין זאת כשכר, אך אפשר להבין זאת גם כחשיפת זיקה – הארץ היא הארץ שדבר ה' נשמע בה. רק אלה המטים אוזן לשמעו יכולים לחיות בה.