הבדלה בעידן פוסטמודרני – לפרשת בראשית – זיו חן זצ"ל

1

לק"י/ כד תשרי ה'תשעו

הבדלה בעידן פוסטמודרני

לפרשת בראשית

זיו חן זצ''ל

ניתן להבחין שבכל אחד מהימים בבריאה ישנה הבדלה בין שני דברים שונים. כמו כן, נראה

שישנה ייחודיות לכל הבדלה , ובכל אחת כזאת ניתן לראות מסר רוחני חשוב ביותר. ביום

( הראשון :ד) נאמר

.וַיַבְדֵּל אֱֹלהִים, בֵּין הָאֹור ּובֵּין הַחֹשְֶׁך

לאחר בריאת האור, ה' הבדיל בין האור ובין החושך. ישנה ייחודיות בהבדלה בין האור ובין

החושך על פני הבדלות אחרות, שכן הבדלה זו איננה הבדלה בין שת י בריות שה' ברא, אלא

בין דבר שהיה טרם לכן לדבר שה' ברא ..., "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור... ויבדל אלוהים בין האור ובין הח ושך" (ב- ד). ההבדלה הזו

מהווה את השלב הראשון של הבריאה– שלב ההבדל בין הדברים הטובים, שהם הדברים

שה' ברא– "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור וירא אלוהים את האור כי טוב" (ג- ד), לדברים

.שהיו כבר לפני כן

אפשר ל ראות בהבדלה זו את ההכרה ב פער ה עצום בין הדברים השייכים לה' לאלה שאינם

.'שייכים לה

ביום השני (ו- :ז) נאמר

.וַיֹאמֶׁר אֱֹלהִים, יְהִי רָקִיעַ בְתֹוְך הַמָיִם, וִיהִי מַבְדִיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם ,וַיַעַׂש אֱֹלהִים

אֶׁת- הָרָקִיעַ, וַיַבְדֵּל בֵּין הַמַיִם אֲשֶׁר מִתַחַת לָרָקִיעַ, ּובֵּין הַמַיִם אֲשֶׁר מֵּעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-

.כֵּן

"והארץ הייתה תוהו ובוהו... ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" (ב), משמע שהמים היו עוד

.טרם הבריאה, וממילא יוצא שתפקיד הרקיע הוא להבדיל בין שני דברים שהיו כבר לפני כן לאחר ההבדלה בין הדברים השייכים לה' לאלה שאינם שייכים לה' במובנם הפשוט, האדם צריך לנסות לברר ולהעלות גם חלק מהדברים שלכאורה נראים מנותקים מה', כאלה המהווים העדר כביכול ממנו יתברך בתפיסה האינסטינקטיבית, אך אם מתעמקים בהם

.אפשר למצוא בהם המון טוב

:ביום השלישי נאמר

וַיֹאמֶׁר אֱֹלהִים, יִקָוּו הַמַיִם מִתַחַת הַשָמַיִם אֶׁל-מָקֹום אֶׁחָד, וְתֵּרָאֶׁה, הַיַבָשָה; וַיְהִי-

.כֵּן וַיִקְרָא אֱֹלהִים לַיַבָשָה אֶׁרֶׁץ, ּולְמִקְוֵּה הַמַיִם קָרָא יַמִים; וַיַרְא אֱֹלהִים, כִי- .טֹוב וַיֹאמֶׁר אֱֹלהִים, תַדְשֵּא הָאָרֶׁץ דֶׁשֶׁא עֵּׂשֶׁב מַזְרִיעַ זֶׁרַע, עֵּץ פְרִי עֹׂשֶׁה פְרִי לְמִינֹו, אֲשֶׁר

זַרְעֹו-בֹו עַל-הָאָרֶׁץ; וַיְהִי- .כֵּן

2

בפסוק ט מתואר צמצום של דבר שהיה טרם הבריאה, המים מתחת לשמיים, על מנת לחשוף איזשהו רובד יותר עמוק בו, היבשה. שחרורו של הרובד הזה הוא בעצם בריה חדשה בפני עצמה, דברים המתבטאים במילים "ויהי כן", המשקפות הוויה חדשה. גם צמצום זה הוא סוג של הבדלה, כפי שמתחדד מפסוק י, בו ה' מעמיק את ההבדלים בכך שהוא קורא

.לשתי המהויות העומדות לפניו בשמות שונים

בפסוק יא מתוארת בריה חדשה ממש, ולא חשיפת רובד חדש. המהות החדשה שה' חשף

מתוך המהות הקודמת מקבלת תכונות חדשות– היא יכ ולה להיות בעלת צמחייה. ההבדלה השלישית מתחילה באופן דומה להבדלה השנייה– בירור והעלאה של חלק מהדברים

שנדמים כהיעדר ה', אך היא מוסיפה עוד רובד חשוב– העובדה שהדבר שייך לה' לא אומרת ,שה' אמר שהוא חיובי, אלא הרבה יותר מכך. אמורות להיות לו תכונות אחרות, נוספות כאלה שלא היו לו טרם ההבדלה. אין איש האלוהים איש שיש לו אלוהים, אלא יצירה אחרת לחלוטין. אין שינתו של עובד ה' כשינתו של זה שאיננו עובד ה', ואין אכילת הראשון כאכילת השני. כל חייו של איש האלוהים אמורים להיות אחרת. ההסבר הרגיל יטען שאיש האלוהים עושה זאת מתוך מגמה אחרת (קידוש שם שמיים בכל מערכות החיים וניסוחים דומים), ואולי גם באופי אחר (על פי הגבלות מסוימות שההלכה מציבה לו), אך האמת היא שלאחר ההבדלה וקריאת השמות השונים החותמת אותה, הארץ פשוט מממשת את הפוטנציאל

שלה– מצמיחה צמחים. ניתן אולי להבין מכך שעל איש האלוהים לא לחיות אחרת מהאופן שבו הוא היה חי אם לא היה לו אלוהים, אלא פשוט לחיות כמו שהוא חש באופן הפשוט

שטבעי לו לחיות , אך מהותית, אלו חיים אחרים לחלוטין . אם כן, לפי ההבדלה השלישית, יש

פער עצום בין ההוויה שבהיעדר (בנידוננו– .)המים) להוויה שבהוויה (ארץ

:ביום הרביעי נאמר

יד וַיֹאמֶׁר אֱֹלהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִרְקִיעַ הַשָמַיִם, לְהַבְדִיל, בֵּין הַיֹום ּובֵּין הַלָיְלָה; וְהָיּו

.לְאֹתֹת ּולְמֹועֲדִים, ּולְיָמִים וְשָנִים טו וְהָיּו לִמְאֹורֹת בִרְקִיעַ הַשָמַיִם, לְהָאִיר עַל-

הָאָרֶׁץ; וַיְהִי- .כֵּן טז וַיַעַׂש אֱֹלהִים, אֶׁת- :שְנֵּי הַמְאֹרֹת הַגְדֹלִים אֶׁת- ,הַמָאֹור הַגָדֹל

לְמֶׁמְשֶׁלֶׁת הַיֹום, וְאֶׁת- .הַמָאֹור הַקָטֹן לְמֶׁמְשֶׁלֶׁת הַלַיְלָה, וְאֵּת הַכֹוכָבִים יז וַיִתֵּן אֹתָם

אֱֹלהִים, בִרְקִיעַ הַשָמָיִם, לְהָאִיר, עַל- .הָאָרֶׁץ יח וְלִמְשֹל, בַיֹום ּובַלַיְלָה, ּולְהַבְדִיל, בֵּין

הָאֹור ּובֵּין הַחֹשְֶׁך; וַיַרְא אֱֹלהִים, כִי- .טֹוב

ה' בורא את המאורות להבדיל בין היום ובין הלילה, כלומר, בריה חדשה על מנת להבדיל, אך בשונה מהרקיע שנברא על מנת להבדיל בין מים למים, דברים שהיו כבר לפני כן, כאן מתבצעת הבדלה בין שני שמות שונים שה' קרא בעצמו: "ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך קרא לילה" (ה). ה' קרא לדבר אחד שהוא ברא בשם אחד, ולדבר שהוא לא ברא אלא היה ,קיים לפני כן בשם אחר, ולפתע הוא בורא עוד בריה כדי להבדיל ביניהם. במילים אחרות

ניתן לומר שההבדלה המתבצעת ביום הרביעי משמעותה הבדלה בין דבר שה' ברא לדבר שלא ה' ברא, הבדלה הדומה להבדלה הראשונה, ולפיכך ניתן לטעון שעד היום השלישי תוארה מערכת הבדלות אחת, וכעת מתחילה מערכת הבדלות אחרת, שהשלב הראשון שלה

.זהה לשלב הראשון של הקודמת לה

:ביום החמישי (כב) נאמר

3

וַיְבָרְֶׁך אֹתָם (את בעלי החיים המעופפים והימיים ) :אֱֹלהִים, לֵּאמֹר פְרּו ּורְבּו, ּומִלְאּו אֶׁת- הַמַיִם

.בַיַמִים, וְהָעֹוף, יִרֶׁב בָאָרֶׁץ

,יש לשים לב, עוד טרם נבראו חיות הארץ. כעת יש לנו רק חיות האוויר וחיות המים, כלומר

רק יצורים שנמצאים במקומות שה' לא ברא– ,את האוויר ה' לא ברא, ואף את המים, כאמור ה' לא ברא והם היו כבר לפני כן. אך בין שתי קטיגוריות החיות הללו הבדלה מוחלטת, וראיה לכך ניתן להביא מהעובדה ששתי הקטיגוריות נבראו במעין שני ציוויים שונים, וכך מלמד

:פסוק כ וַיֹּאמֶר אֱֹלהִים -- יִשְׁרְׁצּו הַמַיִם, שֶרֶץ נֶפֶש חַיָּה; וְׁעֹוף יְׁעֹופֵף עַל-הָּאָּרֶץ, עַל- ַפְׁנֵי רְׁקִיע

.הַשָּמָּיִם ה' מצווה שישרצו המים שרץ נפש חיה, ולאחר מכן שעוף יעופף על הארץ, שני ציוויים שונים. במובן הזה, ניתן לראות בבריאת חיות האוויר וחיות המים הבדלה בעלת שני אפיונים חדשים: הבדלה בין שני דברים שונים שה' לא ברא, אך לא מתוך סברה שיש בהם דברים חיוביים ודברים שליליים, אלא מתוך הבנת הייחודיות של כל דבר ודבר (מה שיכול להילמד מהעובדה שה' ברא בתוכם דברים חדשים, בתוך המים חיות מסוג אחד, ובתוך

,האוויר חיות מסוג אחר הווי אומר, אף ,בדברים שה' לכאורה לא ברא, ישנן תכונות שונות הבדלה המשקפת בדיוק את ההיפך מההבדלה השנייה במערכת הראשונה– לא הבדלה בין דברים שונים שה' לא ברא מתוך סברה שדבר אחד חיובי ודבר אחר שלילי, אלא בכל

.)ההיעדרים חבויה הוויה, אלא שיש לכל אחד מהם פוטנציאל שונה

ביום השישי (כד- ל), מתוארת בריאת חיות הארץ, ולאחר מכן בריאת האדם. ה' בעצם מבדיל

:בין חיות הארץ לאדם, שבמבט פשוט אף הוא מעין חיית הארץ בשלושה הבדלים חדים

,א. הוא בורא אותו בצלם אלוהים. על פי הראשונים, ובראשם הרמב"ם במורה הנבוכים (א

א), צלם אלוהים משמעו תכונה אלוהית מסוימת. אך ניתן לפרש שצלם הוא כשמו כן הוא– מראה חיצוני. כמובן, טענה שה' דומה לאדם חיצונית היא כפירה מוחלטת והגשמה, אך ניתן אולי לומר שהאדם, בשונה מהחיות, יכול לדמות אף את החיצוניות שלו לתכונותיו של ה', ולא ,רק את תכונותיו הפנימיות. במובן הזה, אדם יכול להיות רחום כפי שה' רחום, כלומר ,תכונותיו הפנימיות יכולות לדמות לתכונותיו הפנימיות של אלוהיו, אך הוא יכול גם לאכול לשתות ולישון כחלק ממגמה אלוהית, וכך הוא הופך את צלמו החיצוני לצלמו של ה'. ואולי ניתן לפרש גם שצלם אלוהים הוא ההגשמה של אלוהים בעולם הזה, כלומר, לא שה' חלילה

מוגשם באדם, אלא שהאדם הוא היצור הגשמי המייצג את ה' במובן המשמעותי ביותר (בכוח

)דיבורו, בבחירתו החופשית או בהיותו רחום וחנון . מכל מקום, לפי שני פירושים מחודשים ,אלו לצלם אלוהים, ניתן להבין ששונות החיות, אף בתכונותיהן החיצוניות, מהאדם

שבתכונו תיו החיצוניות ישנה אלוהות כלשהי, לא אלהות במובנה הפשוט, אלא אלהות .במובנה המהותי

ב. הוא בורא אותו זכר ונקבה. בעוד שאר החיות נבראו כזכרים לחוד ונקבות לחוד, האדם

'הוא יצור אחדותי, מה שיכול ללמד אותנו על הייעוד שה העניק לו– לא מדובר ביצור ,שמשימתו היחידה היא להתרבות (וכך אנו יודעים על פי תורת האבולוציה שבעלי החיים כולל האדם, כל מגמתם היא רק להתרבות ולשרוד), אלא ביצור שמשימתו להתרבות היא רק

היכי תמצי לקיום עניינו האמיתי– "ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על

הארץ" (כו ,) כלומר, שליטה בכל שאר היצורים שייתכן שיש בה מעין הגשמה של הפירוש

השני שהבאתי לעיל לצלם אלוהים. ניתן לדייק הבדל זה בין בעלי החיים לאדם מכך שבפסוק

כח מתוארת ברכת ה' לאדם כרדייה ביתר ב עלי החיים בנוסף לברכת הפריון ולברכת השרידה על ידי אכילת העשב בפסוק כט, לעומת ברכת ה' לבעלי החיים הכוללת רק את ,ברכת הפריון ואת ברכת השרידה ללא ברכת הרדייה. העובדה שהוא נברא זכר ונקבה

4

יכולה לשקף טענה יותר עמוקה– ,כמות המינים ביצור צריכה לשקף את המשימה. לפיכך בבעלי חיים שמטרתם היא להתרבות, הגיוני שיהיו זכרים לחוד ונקבות לחוד, כיוון שיש כאן שני תפקידים שונים באותה משימה (ההתרבות), אך בבעל חיים שמטרתו לרדות, הגיוני

שהיצור יהיה אחדותי, וכמות המינים בו תשקף את משימתו– .הרדייה, ויהיה רק מין אחד

ב מובן הזה, ניתן לראות בכך שבסופו של דבר התגלה כי לא טוב היות האדם לבדו, ואי אפשר כלל לברוא יצור שכל מהותו היא רדייה ביצורים אחרים, כיוון שמעצם זה שהוא יצור הדבר לא אפשרי, הרי הוא בדיוק כמוהם, ולכן תפקיד הרדייה יצטמצם באופן משמעותי והאדם יקבל גם בחינה שבה חלק מעניינו ומגמתו הוא גם להתרבות ככל שאר החיות (וכאן הפכה מגמת ה' ביחסו לאדם מחיפוש אחר האמת והמעשה הנכון בלבד, שלפי דברינו הם הרדייה, לחיפוש אחר טובת האדם ואושרו, שהוא ההתרבות והחיים הבהמיים). לכן בפרק ב

מתואר כי ה' חיפש לאדם עזר כנגדו מהחיות, אך לא מצא, אולי כיוון שעדיין יש לאדם בחינה ,אלוהית, ובחינה זו חזקה מהבחינה הבהמית שנבראה רק לאחריה, ולכן העזר כנגדו, כלומר החיפוש אחר טובת האדם ואושרו, יתבצע מתוך הבחינה האלוהית, מתוך האדם עצמו ומתוך

.צלעו שלו

.ג. עצם ברכת הרדייה הייחודית המגלה את המגמה האלוהית בבריאת האדם

במובן הזה, ההבדלה השלישית ,במערכת השנייה משלימה את ההבדלה שקדמה לה שטענה שבכל ההיעדרים מצויה הוויה. הייתה לנו הווה אמינא בעלת בסיס גדול בסברה– אולי ההוויה המצויה בהיעדר איננה באותה דרגה של הוויה המצויה בהוויה! הדברים שנדמים רחוקים מה' אכן רחוקים מה', ומה שהצלחנו להוציא מהם דברים חיוביים לא מלמד על כך שהם קרובים לה', אלא שיש להם בחינה ניטרלית שיכלנו לקשור לה'. אין הדברים כן כלל

וכלל! אלא ההדרגה היחידה היא ההדרגה שה' קובע. לכן אותם יצורים שנבראו בהיעדר– חיות המים וחיות האוויר, שנבראו במקום אותו ה' לכאורה לא ברא (אך בעצם מתגלה שהוא

)כן ברא, חרף היותם היעדר– ,נמצאים באותה דרגה של חיות הארץ, שנבראו בהוויה

ושאלת ההדרגה לא נקבעת לפי השאלה היכן ההוויה מצויה– בהיעדר או בהוויה, הפוך

.לחלוטין מההבדלה השלישית במערכת הקודמת

:אם כן, לפנינו שתי מערכות של הבדלות, בעלות שלושה שלבים כל אחת

מערכת ראשונה– ,'א. הבדלה בין דברים שנבראו על ידי ה' לכאלה שלא נבראו על ידי ה בתפיסה הפשוטה והשטחית; ב. הבדלה בין דברים שניתן להעלות בדברים שלא נבראו על

ידי ה' לדברים שלא ניתן להעלות; ג. הבדלה בין הדברים שהעלינו מהדברים שלא נברוא על

.'ידי ה' לדברים שממש נבראו על ידי ה

מערכת שנייה– ,'א. הבדלה בין דברים שנבראו על ידי ה' לכאלה שלא נבראו על ידי ה בתפיסה הפשוטה והשטחית; ב. חוסר הבדלה מוחלט בין דברים שנבראו על ידי ה' לכאלה ,שלא נבראו על ידי ה' לכאלה שנבראו לאחר שלב א (לעומת שלב זה במערכת הקודמת שהותיר דברים מסוימים שלא עלו כלל, וגם הדברים שהועלו נשארו בעלי משמעות של

.היעדר), והבדלה עניינית בין תכונות שונות; ג. המשך ההבדלה העניינית

אך כדי להגיע אל השבת, שהיא השיבה אל מקור כל המציאות, כפי שכינה אותה הראי"ה

קוק (עין איה שבת- ב ד, ד), יש לעבור בשתי המערכות הללו. המערכת הראשונה מסייעת לאדם לא להיות שטחי במערכת השנייה. אדם שיקפוץ ישר למערכת השנייה, יתנתק מההבנה הפשוטה שלו את המציאות. בהבנה הפשוטה שלנו את המציאות, אנו חווים את חיינו במערכת הראשונה וסבורים כי ישנם דברים שהם היעדר מוחלט וגם בדברים שיש

5

היעדר שניתן להוציא ממנו איזושהי הוויה, ישנו חיסרון מסוים על פני הוויה מוחלטת. ה' חפץ בהבנתנו המוטעית הזו, כיוון שהטענה הילדותית הזו היא טענה אנושית. לכן ה' גם לא נותן לנו לשוב אל מקור כל המציאות לתמיד, ומחזיר אותנו מיד לאחר מכן לשלב הראשון של כל

התהליך, מן השבת אל יום ראשון. יש בדיכוטומיה התמימה בין אור לח ושך, בהבדלה

הרדודה, דבר נכון בעיני ה', כיוון שהיא נעשית לשם שמי ,ם. ישנה בחינה שבה ה' חפץ בשקר

בכך שאדם יאמר על דבר שהוא חלק אלוה ממש כביכול שהוא מנותק חלילה מה', מפני שיש בכך כוונה חיובית, ורחמנא ליבא בעי. ניתן לומר שבנקודה זו גופא נעשית ההבדלה הגדולה

ביותר, וכפי שהסברנו עד עתה, ההבדלה המהותית היחידה– ההבדלה בין ה' לעולם. בעוד 'ה' כוונותיו ומעשיו חד הם, וכפי שכותב הרמב"ם במורה (א, סה) אודות רצונו ודיבורו של ה

שהם אחד ממש, לאדם שהוא כוונותיו ל .חוד ומעשיו לחוד