הניצבות היחידית והניצבות הציבורית לפרשת נצבים ולמועדי תשרי

לק"י/כד אלול ה'תשעז

הניצבות היחידית והניצבות הציבורית

לפרשת נצבים ולמועדי תשרי

זיו חן זצ''ל

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם:

והשאלה עולה מאליה: מדוע הפירוט הכה רב באוכלוסיות השונות שניצבות לפני ה'? מדוע לא לומר "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם" וזהו?

שתי ישויות באדם היחיד. האחת, הישות הציבורית שלו, החוויה של היחיד את הציבור כדבר הכולל אותו, משפיע עליו וסובב אותו. זו בחינת "אתם נצבים היום כלכם". השניה, הישות היחידית שלו, החוויה של היחיד את עצמו לחלוטין, ללא מגע אף זר. זו בחינת הפירוט הרב של אותן אוכלוסיות. לעבוד את ה' ניתן לעשות גם בישות אחת מאלה שנמצאות באדם. ניתן בהחלט לעבוד את ה' רק בקהילה. ניתן גם לעבוד אותו רק בצנעה. אך כאשר מדובר בברית, שתי הישויות הללו צריכות להיות רתומות שתיהן למשימה. ברית היא הרבה יותר מאיזשהו מעשה ספונטני לטובת השותף; ברית במהותה הינה הפניית כל כוחות החיים לטובת אותה משימה. כיוון שכך, על האדם לעבוד את ה' ולממש את הברית עמו בשתי ישויותיו, בשתי החוויות הכי בסיסיות שלו והכי סותרות שלו.

אפשר שזה מה שאנו עושים בראש השנה, ביום הכפורים ובחג הסוכות. בראש השנה אנו עובדים את ה' דרך הישות היחידית שלנו. אנו ממליכים את ה' על כל העולם לא מתוך מניעים אוניברסליים, אלא מתוך מניעים אינדיבידואליים. כל העולם חשוב לנו בהמלכתנו זו לא כיוון שכללות העולם היא הממליכה את ה', אלא כיוון שכל יחיד ויחיד מתוך העולם ממליך לבדו ובעצמו את ה'.

ביום הכפורים אנו עובדים את ה' דרך הישות הציבורית שלנו. יום הכפורים הוא היום של עם ישראל, של הקהילה היהודית. ביום זה, נציג הקהילה הוא היחיד העובד את ה', והוא הכהן הגדול. ביום זה אין צורך בעבודת ה' יחידית, שהרי ישנה עבודת ה' ציבורית במקדש. היחידים פוטרים עצמם בעבודת הקהילה.

בחג הסוכות שתי החוויות הסותרות הללו, שתי הישויות המקבילות הללו, אלו שלכאורה לא תיפגשנה לעולם, נפגשות, בחינת אותה ניצבות לפני ה' עליה דיברנו לעיל. בחג הסוכות האתרוג, החכם והצדיק, נפגש עם ההדס, הצדיקה, עם הלולב, החכם ועם הערבה, חסרת החכמה או הצדיקות. בחג הסוכות הישויות היחידיות מחדדות את עצמן. אופיו הייחודי של האדם נשמר, ואף מתבהר עוד יותר, אך כל זה לא מפריע לו להתקרב לשכנו. הוא נכרך איתו יחדיו תחת אותה סוכה, ושמחה שוררת ביניהם, כיוון שכל אחד מוסיף את התוכן הייחודי שלו. הישות היחידית מתברכת, כיוון שהיא מתחדדת ומתבהרת, והישות הציבורית מתברכת, כיוון שהיא מתעשרת.