וְיָכָלְתָּ עֲמֹד לפרשת יתרו

וְיָכָלְתָּ עֲמֹד

לפרשת יתרו

(יג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב משה שולט במצב, משה יושב מבוקר עד ערב, הכל עובר דרכו, אין לו אמון באף אחד אחר: (יד) וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ עצם העובדה שאתה לבדך הוא בעייתי, כיוון שהדברים הגדולים לא קורים על ידי האנשים הגדולים לבדם וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב: (טו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים ואלהים כל כך גדול, איך אוכל לתת את שיקול הדעת ביצירת דברו לאנשים הקטנים: (טז) כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ צריך לתת להם את הדבר האובייקטיבי, את הדבר הגדול, את המשפט החותך שהוא מעל כל האפשרויות וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו אני, היחיד שיכול להודיע אותו: (יז) וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה כן, הדבר אשר אתה עושה, דבר האלהים שלך חסר: (יח) נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה אתה חושב שאתה בלתי-מנוצח? ממש לא. גם אתה אדם, אף אם אתה אכן גדול גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כי הוא אכן צריך אנשים גדולים שידריכו אותו, אך הוא צריך אותם לפי מידותיו, וכמו כן, הוא צריך אותם נגישים ולא נבולים כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ הם צריכים את ההנהגה שלהם יותר מרובה: (יט) עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ עבור מעמדת משפיע לעמדת מקבל, גם אם לזמן קצר וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים אתה לא בעמדת משפיע על העם מלמעלה למטה, אלא בעמדת נציג שלו כלפי ה' מלמטה למעלה: (כ) וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן לא, העצה שלי איננה שתיעלם, שתימחק, שתפסיק להיות המשפיע, חס ושלום, אתה המנהיג הבלעדי, ורק אדם גדול כמוך יכול להוביל עם זה, לכן אני משתמש באותם מטבעות לשון שלך, כדי שתבין שאני לא מציע לשנות אותך, אני מציע להרחיב אותך: (כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת אלא שבדיוק הגדלות שלך יכולה לאפשר את הפנייה שלך אל העם דרך אנשים קטנים ממך, אני משתמש באותם מט: (כב) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ אל תקרא איתך אלא אותך, הם ישאו אותך, העובדה שאתה תצליח להעביר את המסר שלך דרך כלים יותר קטנים, תגרום לך להתנשא, להתגדל, למסר האלהי הזה להיות אפילו יותר משפיע, יותר רחב, יותר עוצמתי: (כג) אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה אם תרחיב את דברך שהוא דבר ה' וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם בשלמות, כיוון שהוא יתאים לכל פרט לפי מידותיו: (כד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר משה מצליח להישמע לאדם אחר, להצליח לצמצם את מנהיגותו כדי להרחיבה: (כה) וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים יש עוד ראשים מלבדו עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: (כו) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת מה שהוא לא היה יכול לעשות, דווקא האצלת הסמכויות הביאה לטוטאליות של סמכותו אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה כיוון שהם לא מנותקים משורשם, ולכן כל פרט עושה כל שהוא יכול אך רק את זאת וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם: (כז) וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ:

שמות יח