ויקחו לי תרומה לפרשת תרומה

לק"י

ד אדר ה'תשעז

ויקחו לי תרומה

לפרשת תרומה

זיו חן זצ''ל

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי.

שמות כה, ב

שאלה ידועה היא מדוע כתבה התורה "ויקחו" במקום לכתוב "ויתנו". אנו מכירים את השורש לק"ח בתורה מפעולת הקידושין (דברים כד, א):

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ.

קיחה היא קידושין. התוכן של קידושין, כך מלמדת הגמרא בקידושין, איננו דווקא השייכות של האשה אל האיש הספציפי הזה, אלא חוסר השייכות הפוטנציאלית של האשה אל כל העולם, "אסרה אכולי עלמא כהקדש". וממילא מובן שקיחה זו איננה הקיחה הרגילה אותה אנו מכירים משדה עפרון, לדוגמה, שהיא קיחה במובנה הקנייני, שכן קניין מהותו היא השייכות של הדבר אל האדם, ולא חוסר שייכותו אל הזולת. לכן צריך לומר שהתוכן של קידושין הוא מיוחד. אם נבין את הקיחה המתוארת כאן אף היא כפעולה שאיננה קניינית במובנה הרגיל של המילה, אלא קיחה במובן המקדש שלה, נוכל להבין שהשורש נת"ן לא שייך בנידוננו, כיוון שבאמת לא מדובר בפעולה קניינית רגילה, כי אם בהקדשה, בקידוש החפץ ובהעלאת הניצוצות שלו, ודרך הפעולה דומה לדרך הפעולה בקידושין. ניתן אפילו לומר, שבהקדשה לה', ברור שברגע שנסיר את פוטנציאל השייכות של החפץ אל ישויות שאינן ה', אוטומטית הוא יהיה שייך לה', כיוון שמהותית, הכל שייך לה', ולכן זו ברירת המחדל של כלל החפצים¹.