זכרון ליום ראשון לראש השנה

זכרון ליום ראשון

לראש השנה

התורה (ויקרא כג) מלמדת:

(כג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: (כה) כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה':

אפילו לפני שאנו יודעים שהיום הזה הוא ראש השנה, עצם העיתוי מעלה תהיה: מדובר באמצע השנה בדיוק. מדוע לערוך יום מיוחד באמצע השנה? הרגלים, ואף יום הכפורים, קשורים לאירועים היסטוריים, ולכן עיתוייהם מובנים, אמנם מדוע לערוך באמצע השנה? כיוון שאין שום הקשר היסטורי שהתורה נעזרת בו כדי להטעים לנו יום זה, עלינו להבין בהכרח שיש עניין באמצע השנה.

מלמד המדרש בויקרא רבה (כט, א):

בחדש השביעי באחד לחדש הה"ד (תהלים קיט) לעולם ה' דברך נצב בשמים תני בשם ר"א בכ"ה באלול נברא העולם ואתיא דרב כההיא דתני ר"א דתנינן בתקיעתא דרב זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא וגו' ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות נמצאת אתה אומר ביום ר"ה בשעה ראשונה עלה במחשבה בשניה נתייעץ עם מלאכי השרת בשלישי כנס עפרו ברביעי גבלו בחמישי רקמו בששי עשאו גולם בשביעי נפח בו נשמה בשמיני הכניסו לגן בתשיעי נצטוה בעשירי עבר באחד עשר נידון בשנים עשר יצא בדימוס אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס אימתי בחדש השביעי באחד לחדש.

לאור דברינו הדי בסיסיים לעיל, המדרש לכאורה מאוד תמוה. המדרש חותר להבנה שתאריך זה קשור לראשוניות מסוימת: הוא קורא עליו את זה היום תחלת מעשיך והוא מכנה אותו, לכאורה יש מאין, ראש השנה. אמנם בסוף דבריו, גם המדרש מודה שראש השנה איננו ראש השנה, בחדש השביעי באחד לחדש!

אולי זו בדיוק הנקודה. השנה מתחלקת לשני חלקים. החצי הראשון עוסק ביוזמה האלהית, החצי השני עוסק ביוזמה האנושית. בתאריך זה לא נברא העולם, זה שייך לחצי הראשון של השנה. בתאריך זה נברא האדם. יותר עמוק: בתאריך זה פינה ה' מקום בהויה לעוד תודעה, לצלם אלהים, למישהו שיכול למרוד בו אך יכול גם לקדש את שמו, מתוך בחירה מלאה. אם כן, שני החצאים עוסקים ביוזמה האלהית לקדש את שמו. החצי הראשון הוא בריאת הפלטפורמה שתאפשר לאדם לחיות באופן חופשי, מה שיתחולל בחצי השני ויחתום את התהליך בכך שיקודש שם שמים.

ראש השנה הוא תחילת מעשיך, הוא הזמן של המעשים של ה', הזמן של יצוריו להתחיל לפעול בעולם. אך כל זה רק לשם זכרון ליום ראשון, כל זה רק כדי שאותו יום שבו נברא העולם, שכל תוכנו הוא רק קידוש שם שמים, יום השייך לחצי הראשון של השנה, יוכל להתגלות באופן מלא. אנחנו, בני האדם, כאן רק כזכרון לבוראנו.