טוב מותי, טובים גם חיי לפרשת חקת – זיו חן זצ"ל

לק"י

א תמוז ה'תשעז

טוב מותי, טובים גם חיי

לפרשת חקת

רבים תוהים על האבסורד שבפרה אדומה, המטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים. באמת אין בה היגיון פנימי, לכאורה, שכן היא מבצעת שתי פעולות סותרות. אך אציע שאין הדברים נכונים כלל וכלל.

כמה דרכים להסתכל על היחס בין חיים ומוות. האחת, החיים הם איזשהו מצב מתמשך, אותו המוות קוטע (ובניואנס אחר: אותו המוות קוטע ופותח במצב מתמשך חדש של מוות). השנייה, החיים אינם דבר אחיד, החיים מתחדשים כל רגע ורגע, והמוות קוטע התחדשות זו. השלישית, החיים מתחדשים כל רגע ורגע, אלא שברגע אחד מפסיקים להתחדש החיים ומתחיל להתחדש המוות.

אם נלך בדרך השלישית, נגלה מבט חדש על החיים. מהם החיים? החיים הם הופעת הרגש בקיום. הרגש הוא המנוע של האדם, והוא פורץ ומשתולל כל העת. אין רגע בו הרגש לא נע ונד, רועש וגועש. במובן הזה, כאשר הרגש מורשה להיכנס בקיום, זמן לו אנו קוראים החיים, הרגש מופיע באופנים מסויימים. האחד, פעולות האדם, שהן ההתבטאויות החיצוניות של אותו רגש. השני, חוויות האדם, שהן המקום בו הרגש לא רק פועל על הקיום, אלא גם מתפעל ממנו. השלישי, יחסי האדם עם הזולת, הקשרים הנוצרים בין רגשות שונים, בשל הפלטפורמה המשותפת אותם מוצאים הרגשות השונים בקיום. מכל מקום, לפי דרך זו, כאמור, המוות איננו חוסר הופעה (כמו הניואנס הראשון בדרך האחת דלעיל), אלא הוא הופעה שאופייה ומהותה הם חוסר הופעה.

אם כן, באמת השאלה של חיים או מוות לא רלוונטית עבור עצם הרגש, הוא פועל ופועם תמיד, ללא הפסק, הן בחיים והן במוות. אשר על כן, החיים והמוות אינם שני הפכים, שתי פעולות סותרות, הם שתי הופעות שונות של אותו רגש, הופעה של יש והופעה של אין, הבדל המשפיע על הרגש, הן על עצמו ביחס לעצמו והן על עצמו ביחסיו עם עצמים אחרים, אך הבדל זה איננו הבדל ההופך את מהותו של הרגש, כפי שנוטים לחשוב.

לפי זה, ברור שאותו אבסורד של פרה אדומה, אבסורד הנובע משתי פעולות סותרות, לא קיים. אין כאן שתי פעולות סותרות, כי אם פעולה אחת – החלפת סטטוס. הסטטוס של אדם חי שנטמא למת, הוא מת, ברמה הרוחנית. לעומתו, הסטטוס של אדם חי שלא נטמא למת, הוא חי. כיוון שכך, אפר הפרה פשוט מחליף את הסטטוס של אדם מחי למת, או ממת לחי. החלפת הסטטוס, היא ההיגיון הפנימי של הפרה.