טעותו של קרח – לפרשת קרח – זיו חן זצ"ל

לק"י/ כה סיוון ה'תשעו

טעותו של קרח

לפרשת קרח

זיו ח זצ ן ''ל

שני קווים פרשניים עיקריים נאמרו כדי לפרש את המוטיבציה של קרח. לפי הקו הראשון, קרח

היה אינטרסנט שהשתמש בטיעונים האידאולוגיים על שוויון רק כדי לשכנע את ההמונים להצטרף אליו. לפי הקו השני, קרח היה אידאולוג אמיתי שדאג לשוויון, אך לא הבין שהוא בעצם

.רק נלחם בשוויון

,אפשר אולי להסביר בדרך שלישית. אולי קרח היה אידאולוג אמיתי, אך לא אידאולוג של שוויון אלא אידאולוג של חוסר שימוש בכוח. קרח האמין בכל מאודו שכולם שווים, אך זה היה עבורו רק שלב המקדים לתובנה היותר משמעותית: כיוון שכך, אין להפעיל כוח אחד על השני. בעוד הקו

השני הבין שטעותו של קרח הייתה בזה שכולם שווים, שכן יש היררכיה מסוי מת, הקו השלישי

.יטען שחוסר השימוש בכוח הינו אידאל וסמל למצב מתוקן

המצוות, כידוע, מביאות אותנו לאותו מצב מתוקן. אשר על כן, המצוות שבאות לאחר מחלוקת קרח ועדתו הן מצוות שבאות ללמד אותנו על תרומות. בתרומה האדם כאילו מתרומם, מקבל מעלות גדולות יותר. אך אין זה כיוון שהכהנים יותר גדולים, אלא שיש בחינה שבה הם יותר גדולים. התורם מקבל, ברגע תרומתו, מעלה יתרה, אך הוא יורד ממנה מיד לאחר מכן. הוא חווה

.שלמות מסויימת לכמה רגעים

.טעותו של קרח הייתה שהוא רצה לקבל מעלה שאין לו. רצון זה אינו הרצון הרצוי על פי התורה

התורה מעודדת את האדם לקבל שלמויות מסוי מות, אך היא מזכירה ל ו תמיד שלא עליו המלאכה לגמור ויש לו עוד דרך ארוכה ללכת בה. אדם המעוניין לקבל שלמות שאיננה לו יכול לקבלה לזמן קצר, לזמן תרומתו, לזמן בו הוא מורם, אך הוא לא יכול לחיות כך בהיעדר הסגולות

.המתאימות

לפי אפשרות זו, אכן כל העדה כולם קדושים. אין זה שלכולם ישנו אותו ערך; לאף אחד אין שום ערך. כל ערכו של האדם נובע מתפקידו ומגמתו בתהליך קידוש שם שמיים בעולם. כיוון שתהליך זה חייב להיות בכלל המציאות, ללא חריגים, דרושה הירתמות של כלל האנושות, וממילא זה שלאדם יש תפקיד יותר גדול לא רלוונטי, הרי בסופו של דבר ללא בעל התפקיד הכי קטן, לא

.תיגאל המציאות כלל

וזו בדיוק טענתו של משה. משה מתמודד עם טענתו של קרח על ידי זה שהוא מסביר לקרח שהוא נבחר על ידי ה'. הוא לא מתנשא, ה' נושא אותו. אך לא במובן הזכות, אלא במובן החובה בלבד. ניתנה לו מנהיגות כדי להוביל את קידוש ה' בעולם. וכמו שהסברתי, קידוש ה' בעולם לא

.יכול להיות ללא כולם, וממילא משה לא שווה יותר מאף אחד

זה שלא שכולנו שווים כי לכולנו אותו ערך, אלא כולנו שווים כי לאף אחד מאיתנו אי ן ערך בפני

.עצמו, וגם הערך שנתן לו ה' לא שווה שום דבר ללא ערכו של האחר