ט. אין סוף בתוך הסוף הרבי מקלויזנבורג

אין סוף בתוך הסוף

ט בתמוז, יום פטירת הרבי מקלויזנבורג

אמרו חז"ל מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. דיש לתמוה על מה שתקנו מצוה וחיוב להשתכר, הרי השכרות היא מידה גרועה ומגונה, ופוק חזי מה שעלתה לו לנח אחר שנשתכר בשתיית יין. וכן יש לבאר העניין דמחוייב להשתכר עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי…

ביום הפורים משתכרים ביין עד שמאבדים את הדעת, להראות דכל מה שחטאו בימי מרדכי וכן מה שחוטאים כיום הזה הוא רק מחמת חסרון הדעת, שיצר הרע מרמה דכל מה שמרדכי עושה אינו טוב ובבחינת ארור מרדכי, ולהיפוך כל מה שהמן עושה הוא טוב וברוך המן. וכי מה היו יכולים לעשות האנשים האלו בימי מרדכי שלא היה להם בית וארץ ולא באו אל המנוחה ואל הנחלה, והסתובבו יחפים וערומים, האם היו יכולים לדעת מה מותר ומה אסור, ואדרבה עוד התרעמו על מרדכי שלא השתחוה להמן והתגרה בו, ולא היה להם דעת להבחין בין טוב לרע.

(שפע חיים רעוא דרעוין תצוה, ח ז)

כל הרעות החולות אינן אלא בשל חסרון הדעת. הכתר הוא הרצון, הוא תנועת החיים, יסוד האין סוף המחיה את כל הסוף. ממנו יוצא השכל על שלביו (חכמה ובינה), הדמיון (דעת), הרגש על כל שכבותיו (חג"ת נה"י) והמעשה (מלכות). הרצון והשכל קשורים זה לזה, שניהם תיאורטיים, הרגש והמעשה גם הם קושרים זה לזה, שניהם פרקטיים. מה בין התיאוריה לפרקטיקה? הדעת, הדמיון. כדי לחבר בין עליונים לתחתונים, בין פנימיים לחיצוניים, עלינו לדמיין. אך כאן השאלה לא יכולה שלא להתעצם:

מהו הדמיון? מהי הדעת? באמת היא לא ניתנת להגדרה. הדעת היא לא תיאוריה ולא פרקטיקה, במהלך דמיון האדם רואה בעיניו ממש דבר שאיננו קיים! היא לא ולא, או אולי גם וגם, או אולי היא פשוט על הרצף, ולכן היא לא קיימת במובן הפשוט. היא מעל הספירות, מעל ההגדרות, היא כוללת הכל, היא העקבות של המקיף בתוך הממלא, היא הקפיצה והדילוג מעל הקפיצה והדילוג. האדם מהוה, במידת מה, אין סוף בתוך הסוף.

אמנם כמו תמיד, זה לעמת זה עשה האלהים, ואם כך היא הדעת דקדושה, כך היא, רק ההיפך, הדעת דקליפה. אדם עלול, כמו שמסביר לנו כאן רבנו, על ידי דמיונות כוזבים, להגיע למחוזות שהוא לא רוצה להיות בהם. לעתים זה לא רצוני ואנחנו אפילו לא מאשימים אותו. אמנם ברור שאנחנו אכן תובעים ממנו לשנות זאת. לא יתכן שהדעת כל כך משמעותית והיא לא בידינו. יותר מכך, עצם העובדה שהדעת היא העקבות של המקיף בתוך הממלא אומר שלא יתכן שהיא לא תהיה בידינו, הרי היא בתוך הממלא, בתוכנו.

לכן אנו חייבים להשתכר בפורים, לאבד את הדעת דקליפה ולקבל דעת דקדושה, לזכות לאין סוף בתוך הסוף, ללא שום סתירה בין השניים, אלא ההיפך מתוך אחדות מלאה.