כט. יסוד מלכות להילולת הצמח צדיק

יסוד מלכות: הצדיק כמלך

לכט תשרי יום הילולא קדישא של הצמח צדיק

ננסה לגעת בדמותו של נח לפי שתי תורות של הצמח צדיק:

תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח. פירש"י ז"ל יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי. ואפשר כי היש דורשין לגנאי היה נח בעצמו שהיה בעיניו בבחינת מה ולא נחשב כלום וכשאמר לו הקדוש ברוך כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה דרש שזה רק לפי דורו אבל בדורו של אברהם אבינו עליו השלום לא יהיה נחשב לכלום.

נח לא מחשיב את עצמו לכלום. נח משווה את עצמו לאחרים¹ וממילא לא רואה בעצמו כלום. תפיסה זו הפוכה מהתפיסה המקובלת במצבים כאלו, בהם אדם משווה את עצמו לאחרים ומגיע למסקנה שהם לא שווים כלום, ושהוא צדיק הדור.

או יאמר תמים היה בדורותיו שהתמימות שלו היה מן בדורותיו שהיה רואה איך בני דורו רודפין אחר תאות הגופניות וילכו אחר ההבל. ולמד מזה נח קל וחומר איך צריך לרדוף ולהשיג תכלית השלימות.

נח רואה את בני דורו הרודפים אחר התאוות הגופניות ובמקום להוכיחם ולראות בהם את הרע, הוא בוחר ללמוד מזה קל וחומר לרדיפה אחר תכלית השלמות. נח רואה את הטוב באחרים, ובו הוא רואה את החסר, את זה שצריך להתמלא. יש לשים לב, נח לא רואה בעצמו את הרע, אלא את החסר. זה שהוא לא שווה כלום, כפי שראינו בתורה הקודמת, לא אומר שהוא לא יכול להתקדם, אלא ההיפך – זה נותן לו מנוע להתקדם! אפשר לחדד שהוא רואה גם בעצמו את הטוב ולא את החסר, שכן הוא רואה את הטוב שבחסרון, ואולי הוא אפילו הוא מחפש בעצמו את מה שיגרום לו להתקדם.

זוהי ספירת היסוד, וזוהי ספירת המלכות. זוהי ספירת היסוד. היסוד מקבל מכל מה שלפניו, ולכן הוא לא רואה בעצמו כלום, אמנם זה שהוא בעצמו כלום לא אומר שאין לו לאן להתקדם, אלא הוא ממשיך ומשפיע כל מה שיש לו למלכות, אל עולם המעשה. זוהי גם ספירת המלכות. המלכות "לית לה מגרמה כלום", והיא מקבלת מהיסוד, אמנם זה שהיא כה נמוכה והיא לא כלום, לא מפריעה לה להיות הכי גבוהה, כאשר היא משפיעה על הכתר שמתחתיה.

זהו הצדיק, היסוד, שצדיקותו היא בתורת מלך, המלכות. כל כולו קבלה מלמעלה, הוא לא שווה בעיניו לכלום, אמנם אין זה מונע ממנו להמשיך הכל למטה, להתקדם עוד ועוד לתכלית השלמות, לא מתוך מלאות, אלא מתוך חיסרון, שאיננו מניע אלא מנוע.