לנועם ליפשיץ

לק"י – פורים ה'תשעז

לנועם היקר!

כבר כחצי שנה שאנחנו עוסקים בטעמי המצוות ביחד, דרך הספר חורב. חורב הוא אחד משמותיו של הר סיני, ובהחלט ניתן להבין מכך שרש"ר הירש קרא כך לספרו ביטוי לתפיסתו את טעמי המצוות כחלק בלתי נפרד מהתורה, ואת הטעמים המובנים מבחינה שכלית כדבר חיוני לעבודת ה'.

אך נראה לי שביום אחד בשנה, מתעוררת אפשרות ביניים, בין האפשרות לעבוד את ה' בכפייה תוך ציות מוחלט ועבדות, לאפשרות לעבוד את ה' מתוך הזדהות גמורה והבנה שכלית. יום אחד מתעוררים מצד אחד, חוסר הבנה של המצוות וטעמיהן, ומצד שני, הזדהות מוחלטת, בד בבד. יום אחד בשנה, הוא יום הפורים, מתעוררת האפשרות של "הדור קבלוה בימי אחשוורוש", דווקא מתוך הסתר הפנים, חוסר ההבנה והעדר ההתגלות, כיוון שמהותית, כדי להזדהות, דרושה רק תחושת הקשר, ולא דרושה דווקא הבנה שכלית. במובן מסוים, ההבנה השכלית אפילו מורידה מהקשר, כיוון שמקשר טבעי הוא הופך להיות קשר מעושה, מלאכותי ואפולוגטי.

ביתר השנה איננו יכולים להגיע לשם, כיוון שנגיעה בעצם הקשר היא נגיעה מאוד גבוהה ומסנוורת, ויותר מכך, גם אם ניגע בעצם הקשר, נגלה כי הוא בעצם אינסופי, ולכן ברגע שהגענו לשיא הקשר שלנו עם ה', הופך שיא הקשר הזה להיות רק תחילת הקשר. לכן לא ניתן לחיות באותו שיא הקשר, ורק ביום אחד בשנה מתאפשר לנו להיות שם, יום אחד בו תחושת השיא נשמרת. אין דבריי אלה סותרים את התפיסה השכלית בטעמי המצוות, תפקידם בסך הכל הוא לפתוח עוד אופציה.

נעם האהוב. כל לימוד איתך אני מגלה מחדש כמה גדולה מצד אחד, השאיפה שלך להבין ולתפוס את הכתוב, ומצד שני, היכולת שלך להזדהות עם הכתוב מעצם היותך קשור אליו ויונק ממנו. המשך בדרכך זו ולמד אותי לצעוד בה.

אוהב ומעריך

זיו