מזל לישראל למימונה

מזל לישראל

למימונה

הגמרא (שבת קנו.) מביאה את המחלוקת בשאלה האם יש מזל לישראל:

איתמר, רבי חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל. רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל.

מה הכוונה "יש מזל לישראל"? בפשטות, אם אנו אומרים שיש מזל לישראל, הרי שהחכמה והעושר תלויים במזל, ומן הסתם הכוונה שהכל תלוי במזל. כך נראה שהבין רש"י:

מזל מחכים – לפי המזל היא החכמה, כדאמר דבחמה נהיר וחכים.

לפי זה, הוא ממשיך עוד צעד:

ויש מזל לישראל – שאין תפלה וצדקה משנה את המזל.

לכאורה, הדברים מתחייבים, ברור שאם "יש מזל לישראל", התפילה והצדקה לא תוכלנה לשנות את המזל. ממילא רבי יוחנן החולק על רבי חנינא יסבור ההיפך:

אין מזל לישראל – דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה.

אלא שקשה על כך מדברי רבא במועד קטן (כח.):

אמר רבא: חיי, בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא. דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא, ומר מצלי ואתי מיטרא. רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין – רבה חיה ארבעין, בי רב חסדא – שיתין הלולי, בי רבה – שיתין תיכלי. בי רב חסדא – סמידא לכלבי ולא מתבעי, בי רבה – נהמא דשערי לאינשי, ולא משתכח. ואמר רבא: הני תלת מילי בעאי קמי שמיא, תרתי יהבו לי, חדא לא יהבו לי; חוכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא – ויהבו לי, ענותנותיה דרבה בר רב הונא – לא יהבו לי.

לכן מיישבים תוספות אצלנו, ובכך מסתייגים מדברי רש"י המוחלטים:

אין מזל לישראל – והא דאמר רבא בשילהי מו"ק (דף כח. ושם) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא מכל מקום על ידי זכות גדול משתנה אבל פעמים שאין המזל משתנה כדאמר ביבמות פרק החולץ (דף נ. ושם) זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו (דאין מזל לישראל).

אמנם דבריהם קשים מאוד: לפי תוספות, גם לפי רבי יוחנן, יוצא שיש מזל כלשהו לישראל, ומלבד דוחק הלשון, גם דוחק הסברה יש כאן, שכן "על ידי זכות גדול משתנה", וכי לרבה לא היו זכויות גדולות שיכולות לשנות את המזל? מדוע אז לא "בזכותא תליה מילתא"? מה קובע מה ישתנה לפי המזל ומה לא? אם כן, דומה שנחלקו רש"י ותוספות, האם לפי רבי יוחנן כלל אין מזל לישראל, או שיש מזל מסוים. מכל מקום, גם על רש"י יש להקשות בסברה: וכי יתכן שלפי מי מרבותינו תפילה וצדקה לא תשנינה לטובה? הדברים לא מסתברים.

לכן נציע ביאור אחר במושג מזל, והוא לפי המשך הסוגיה בשבת:

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: מניין שאין מזל לישראל – שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה, גויים יחתו, ולא ישראל.

מהיכן לומד רבי יוחנן שאין מזל לישראל? "גויים יחתו, ולא ישראל". לפי זה, המזל, כלומר, הכוכב, מסתובב, מתהפך כל הזמן. לעתים אנחנו במצב טוב ולעתים אנחנו במצב רע. לדעת כולם, יש מזל גם לישראל, השאלה האם במצב רע, עלינו להתפעל נפשית מכך שאנו נמצאים במצב כזה, ומתוך כך להתנהל מעשית על ידי תפילה וצדקה, או שכיוון שהמזל הולך להתהפך לטובה, נפשית ישראל לא צריכים להתפעל מכך (ואין זה סותר את זה שמעשית הם יפעלו בעזרת תפילה וצדקה).

נחדד זאת יותר: המזלות הם כוכבי השמים. כאשר הם מכוונים אלינו בצורה שלילית, אפשר להתפעל מכך, כיוון שלהבנתנו אנו תלויים בהם, אך כיוון שאנו נמצאים במזל משלנו, כדור הארץ, שהוא כוכב בפני עצמו, אנו יכולים להבין שיש לנו גם שליטה על חיינו. בעמדנו נוכח החיצוניים שאוחזים בחיינו ומכרסמים בהם, אנו יכולים להתכנס אל תוך תפילה וצדקה מתוך דאגה למצבנו הפנימי בעקבות המתקפה החיצונית עליו, אך אנו יכולים גם ההיפך הגמור, להתרחב החוצה ולבטל את אחיזת החיצוניים על פנימיותנו, מתוך אמונה מוחלטת בעצמנו. השאלה היחידה היא האם נדאג או לא, אך לכל הדעות יש כאן חיכוך בין הפנימיות לחיצוניות, שבסופו, אם אנו נבחר, הניצחון יהיה של הפנימיות.

מה נותן לנו את אותה אמונה? נעיין בסיפור המובא בהמשך סוגייתנו, אך ביתר הרחבה בסוגיה בנדרים (לב.):

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, התהלך לפני והיה תמים – אחזתו רעדה, אמר: שמא יש בי דבר מגונה! כיון שאמר לו ואתנה בריתי ביני ובינך, נתקררה דעתו. ויוצא אותו החוצה – אמר לפניו: רבש"ע, הסתכלתי במזל שלי (ואין לי אלא בן אחד) +מסורת הש"ס: [ואיני ראוי להוליד בן]+! אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך, אין מזל לישראל. אמר רבי יצחק: כל המתמים עצמו – הקדוש ברוך הוא מתמים עמו, שנאמר: עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם. א"ר הושעיא: כל המתמים עצמו – שעה עומדת לו, שנא' התהלך לפני והיה תמים, וכתיב: והיית לאב המון גוים.

אברהם מפחד להיות תמים, אולי יש בו דבר מגונה. איך הוא יכול להיות תמים, איך הוא יכול להיות שלם, כאשר יש בו איזשהו דבר חסר? לפתע ה' כורת איתו ברית, ואז "נתקררה דעתו". מדוע? בהבנה הפשוטה, נתקררה דעתו כיוון שהוא הבין שאין בו דבר מגונה, הוא בעצם שלם, אך כעת נציע שנתקררה דעתו, כיוון שהוא הבין שמבחינת ה' הוא שלם. ההגדרה של אברהם לתמימות השתנתה – אין הכוונה שלמות מעשית, חיצונית, הכוונה היפתחות לצד השלם שבפנימיותו, העצמת האמונה שלו בעצמו.

לכן ה' מדגיש בפניו: "אין מזל לישראל", אחיזת החיצוניים בך, ההשפעה המעשית של גרמי השמים, של הגורמים מעליך, של אלה החזקים ממך, אפילו הצדדים החזקים מהצד הפנימי שלך, לא קיימים, אין הדבר תלוי אלא בך, בך בלבד. לכן אין לך מה לחשוש. אברהם מסתכל החוצה, אל הכוכבים, במקום להסתכל לפנימיותו. "אל תירא אברם, אנכי מגן לך", כי "לא יירשך זה, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך", לא ה"זה", כלומר, מה שנמצא מחוצה לך, יירש אותך, ינצח אותך ויביס אותך, "כי אם אשר יצא ממעיך", מה שנמצא בתוכך ויצא החוצה. רק מתוך כך "ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים… ויאמר לו כה יהיה זרעך", רק מתוך האמונה במה שנמצא בתוך אברהם, אברהם יכול לצאת השמימה ולהשפיע על הכוכבים, לנכס אותם אליו, אלה שאך לפני רגע קט אמרו לו שלא יהיה לו זרע, התהפכו לגמרי, בזכות האמונה שלו בעצמו הנובעת מהאמונה שלו בה' הנובעת מהאמונה של ה' בו, וכעת הם אלה המבטאים כמה זרע יהיה לו. המקור של האמונה המוחלטת הזו שלנו בעצמנו הוא הברית בינינו לה', זו שלא מדגישה את החיצוניים, כי אם את הפנימיות, ומתוכה החיצוניים יתבטלו.

מימון בערבית הוא מזל. ביום קדוש זה, יום המימונה, אחרי הבעת האמונה הענקית של ה' בנו, ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף, אחרי ביטוי רצונו הגלוי בנו, אחרי אותה ברית בין הבתרים שעמדה לנו ולאבותינו בכל דור ודור, נאמין בעצמנו מתוך אמונו בנו, ונתחבר למזל הפנימי שלנו. אכן, אין מזל הצר לישראל, המזל שייך לישראל.