מיד חזרה נשמתן לפרשת יתרו

לק"י

כ שבט ה'תשעז

מיד חזרה נשמתן

לפרשת יתרו

זיו חן זצ''ל

אנכי ה' אלהיך, ר' אחא בר' חנינא פתח בו (תהלים נ) שמעה עמי ואדברה, (כמ"ש בעשרת הדברות עד)… א"ר לוי שני דברים שאלו ישראל מלפני הקדוש ברוך הוא שיראו כבודו וישמעו קולו והיו רואין את כבודו ושומעין את קולו, שנאמר (דברים ה) ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו, וכתיב (דברים ה) ואת קולו שמענו מתוך האש, ולא היה בהם כח לעמוד שכיון שבאו לסיני ונגלה להם פרחה נשמתם על שדבר עמהם שנאמר (שיר השירים ה) נפשי יצאה בדברו, אבל התורה בקשה עליהם רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא, יש מלך משיא בתו והורג אנשי ביתו, כל העולם כולו שמחים ובניך מתים, מיד חזרה נשמתן שנאמר (תהלים יט) תורת ה' תמימה משיבת נפש.

וביאור המדרש כך הוא. הבחינה החיצונית של התורה היא דינים, היינו שהתורה כולה איסורים וצמצומים, בחינת דינים. וכשבני ישראל ביקשו מה' לראות את כבודו ולשמוע את קולו, הם בעצם ביקשו עירוב של הדינים עם החסדים, שכן כבודו הוא הדינים, היינו הדבר המרחיק אותם מה', שאם ראובן מכבד את שמעון הוא בעצם מרחיק אותו מעצמו, וקולו הוא החסדים, היינו הקשר שישנו חרף המרחק, הקול המקשר בין שני אנשים, ובקשתם זו הייתה בבחינת קול ה' בהדר, דהיינו העירוב של הקול, הקשר, עם ההדר, הכבוד.

אך בקשתם זו הייתה בלתי אפשרית, כיוון שאדם לא יכול להגיע למדרגה זו טרם יבנה את הריחוק הראשוני, והם רצו שהריחוק יבוא עם קשר בבת אחת. ומדוע לא יכול הוא לעשות כן? כיוון שבתחילה חייו סותרים כל נוכחות אלוהית, שכן הם עד עתה ספגו את כל תועבות מצרים וחייהם היו מנותקים מה' יתברך. לכן נוצר צורך להרוג את החיים הללו, וכבוד מעורב בקול לא יכול להשיג זאת, שכן עדיין נותר קשר, והיאך ייוותר קשר עם אדם שכבר איננו.

לכן בא ה' ומילא את בקשתם באופן הפוך – במקום לבנות קשר חרף הריחוק, בדרך רבותא, שכך יש לקרוא המדרש, "שיראו כבודו, ואף על פי כן ישמעו קולו" (ולא שיש כאן בקשה המורכבת משתיים), בא ה' ויוצר ריחוק על אף הקשר, כלומר, מדבר איתם אך בד בבד מתרחק מהם על ידי הריגתם. אז פרחה נשמתם ועברו מן העולם. וזה דיוק לשון המדרש "כיון שבאו לסיני ונגלה להם פרחה נשמתם על שדבר עמהם", היינו שלא פרחה נשמתם בשל היגלות ה' אליהם, אלא בשל היגלות ה' אליהם בדרך דיבור דווקא, שבמקום לדבר איתם בדרך דיבור, היינו לקחת את המסר שלו ולעצב את פנימיותו ואת עצמותו כך שיוכלו לקלוטו, בחר להתגלות אליהם עם כל כבודו והדרו בדרך דיבור, היינו הפך את כבודו למסר כך שיוכלו לקלוטו מבחינה חיצונית בלבד, ולכן ברגע שתפסו את המסר כבר פרחה נשמתם, כיוון שהמסר הזה הוא אינסופי והוא מעלה מעלה ממדרגת האדם.

ואז באה התורה וביקשה רחמים על ישראל, כיוון שהתורה היא עירוב של החסדים והדינים בחינת רחמים, היינו שהתורה היא הבחינה ההפוכה, הבחינה בה הם חפצו מלכתחילה, היא לראות את כבודו ולמרות זאת לשמוע את קולו. וזה יכול להיות על ידי שיקח ה' את קולו ויעצב את מהותו ועצמותו כך שיוכלו בני אדם לתופסה. אלא שכדי שיוכלו הם לתפוס גם את המסר הזה היה עליהם למות פעם אחת וכך לצאת מהחיים הגשמיים ואולי אפילו מהחיים הטמאים בהם הם היו עד עתה, להיוולד מחדש על ידי התורה ולהיות בחינת שלוחי דרחמנא, היינו ההתבטאות של ה' בעולם, ואזי יוכלו גם לקבל את מסרו של ה', הוא התורה.

וזה שאמר הזהר הקדוש שאורייתא, קודשא בריך הוא וישראל חד הוא, שהקדוש ברוך הוא לקח את התורה שהיא רצונו ויצר על ידה את ישראל ואז נתן להם אותה שתהיה להם לתזכורת, אך באמת הנקודה היותר משמעותית היא עצם מהותם, בני אדם שמעוצבים על ידי התורה לחלוטין, ומטרת מתן התורה בפועל אינה אלא לתת להם תזכורת למהותם ועצמותם שהיא תורה הזורמת בדמם פן ישכחו מה הם.