משה דרחמנא ומשה דידן לפרשת ויקהל ולשבת החודש

לק"י

כד אדר ה'תשעז

משה דרחמנא ומשה דידן

לפרשת ויקהל ולשבת החודש

זיו חן זצ''ל

משה מקהיל את כל עדת בני ישראל. משה מקהיל את הכלל, לא את הפרטים. הציווי עבורו הוא מקהיל אותם הוא שבת, אותה שבת אובייקטיבית, קביעא וקיימא, זו שהיא "שבת שבתון לה'", "כל העושה בו מלאכה יומת", היינו רמיסת הפרטיות והסובייקטיביות. בציווי זה מתגלה משה כשלוחא דרחמנא, כמי שמוריד אל העם את האמת האובייקטיבית תוך רמיסת החוויה הסובייקטיבית של העם. הוא לא נובע מתוך העם, הוא מעצב אותו.

מיד אחר כך, נראה שבאותו מעמד, מתרחשת סיטואציה הפוכה. משה אומר לכל עדת בני ישראל, "קחו מאתכם תרומה לה'", הוא מבקש מאיתנו את היוזמה הפרטית, את "כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'", תרומה שהופכת להיות של ה' אך נובעת מתוך האדם. כמו כן, אין כאן רמיסת עולם המעשה בבחינת "כל העשה בו מלאכה יומת", העולם שבו הסובייקט פועל, אלא ההיפך – שכלול ופיתוח כבירים של עולם המעשה בבניית המשכן. יותר מכך, ישנו מקום אפילו לחכמה ולאמת הסובייקטיביות, "וכל חכם לב בכם". כאן משה הוא שלוחא דידן, הוא זה המחפש שהדברים יעלו מתוך העם עצמו.

גם הציווי אותו אנו קוראים בפרשיית החודש, "החודש הזה לכם ראשון הוא לכם לחודשי השנה", מבטא את הסובייקטיביות, עצם החודש המתגלה במציאות לעומת השבת שאיננה מתגלה במציאות הפיזית, והעובדה שה' מחדש כאן עוד חודש ראשון מלבד החודש הראשון לבריאת העולם, תשרי, היינו שה' בא ושרטט ציר חדש עבור הסובייקט, מלבד הציר של האובייקט.

למשה שתי הבחינות הללו. הוא שלוחא דרחמנא ושלוחא דידן. משה הוא דמות הנשיא אותו אנו קוראים בהפטרת החודש. הנביא יחזקאל (מה, טז-יז) כותב:

כֹּל הָעָם הָאָרֶץ יִהְיוּ אֶל הַתְּרוּמָה הַזֹּאת לַנָּשִׂיא בְּיִשְׂרָאֵל: וְעַל הַנָּשִׂיא יִהְיֶה הָעוֹלוֹת וְהַמִּנְחָה וְהַנֵּסֶךְ בַּחַגִּים וּבֶחֳדָשִׁים וּבַשַּׁבָּתוֹת בְּכָל מוֹעֲדֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הוּא יַעֲשֶׂה אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הָעוֹלָה וְאֶת הַשְּׁלָמִים לְכַפֵּר בְּעַד בֵּית יִשְׂרָאֵל:

כל עם הארץ, כולם כולל כולם, רוכבים על הנשיא. הן החגים והחודשים, המסמלים את הסובייקטיביות, את התלות במציאות, והן השבתות, המסמלות את האובייקטיביות. הנשיא הראוי לבית ישראל, הוא היודע להיות שלוחא דרחמנא ושלוחא דידן בו זמנית. זהו גם עובד ה' הראוי, איש היודע לעבוד אותו יתברך על פי האמת האובייקטיבית ולפי החוויה הסובייקטיבית ללא שום סתירה.