מתוך כיוונים של זיוי לשבת פרשת נשא

מתוך כיוונים של ז יוי לשבת פרשת נשא

נשא– אסרו חג שבועות

צאת החג– .בואי כלה מסתיימת החתונה בשבת, שגם היא כלה , לא בחופה שהיא גילוי

האחדות .אלא בבחינת בואי כלה, כלומר, בואי הביתה, בואי למימוש האחדות

.סעודה ראשונה .בפרשתנו איסור מעילה, ועמו השוטה שאף היא מעלה מעל באישה מדוע אדם מועל בה'? אשה מועלת באישה? אדם מועל בה' או באדם אחר כיוון שהוא כופר בכך

שהוא מעליו. מעילה היא הפרשנות שלנו לסיטואציה הזו– .האדם הזה חושב שהוא מעל מעמד הר סיני, אותו ציינו אתמול, השריש בחשיבה התורנית את הנחת היסוד הזו, שה' מעל

ישראל, ושרק מתוך כך ניתן לקבל את התורה. במקביל אליו ומתוכו , באים איסורי המעילה

השונים ., ומשרישים בעשייה התורנית את הנחת היסוד הזו בתוך מהלכי החיים רק מתוך .הידיעה מה למעלה ומה למטה, ניתן להגיע לאחדות האמיתית

.סעודה שנייה ,מצד אחד מדוקדקת מפרשיית שוטה ביקורת על עצם העובדה שנ סתרה, ומצד שני, אם לא באמת נטמאה, מקבלת שכר גדול, מדוע? התורה, את מתנה קיבלנו אתמול, היא

."תורת הטוב, "תורת חסד על לשונה שוטה היא אבטיפוס של התורה, ולכן השם י ימחק על

המים ,, שכן מדובר במה שמהווה את הבסיס של התורה, משפחה, שהיא הבסיס לאומה שהתורה לא יכולה להתקיים בעולם בלעדיה. בשוטה, שהיא אחד מענייני היסוד של התורה

כאמור, ישנו ביטוי להיות התורה תורת הטוב – מצד אחד, לפני המעשה, על ישראל לעשות

את הטוב, ומצד שני, אחרי המעשה, אם ישראל לא עשה את הטוב , ה' יעשה דרך כך את .הטוב. זוהי מגמת הטוב הכללי בעולם, מתוך מעשי האדם, הטובים וגם שאינם

.סעודה שלישית ?בקרבנות הנשיאים, קודם יהודה ורק אחר כך יששכר, מדוע ה דעת זקנים

מסביר שיהודה קודם כי הוא ראשון לכל דבר ולאחריו יששכר כי הוא התורה . מדוע יהודה .ראשון לכל דבר? מיהודה יוצא דוד, המלכות, כנסת ישראל ישראל קד ם לתורה, והתורה א יננה

,אלא דבר ה' לישראל. קודם יהודה, ישראל, ורק אחר כך יששכר התורה. דווקא מתוך כך

.יתגלה הקודש הכללי המופיע בעולם על ישראל

.כן יהיה עמנו תמיד התורה ניתנה, ו ההתחלה של התורה היא שבת ,כי היא מימוש האחדות

.ועכשיו אנחנו יוצאים ממנה אל חיים שכל כולם המשך מימוש האחדות

.ברכת הלבנה חודש סיוון . מתוך חודש ניסן, שהוא תנועת ה' המתבטאת בחג ה פסח שכל כולו

,מלמעלה למטה נגדיר– החתן, מגיע חודש אייר, שהוא תנועת ישראל המתבטאת ביום

העצמאות, בל"ג בעומר וביום ירושלים שכל כולם מלמטה למעלה, הכלה, ומתוך שניהם חודש

סיוון שהוא התלכדות שתי התנועות הללו יחד, התורה, שהיא דבר ה' לישראל ופיתוח ישראל

.אותו, ועמה אחדות ה' וישראל, היוצרת מקום לשניהם, כמו חופה, החתן והכלה יחד

.סעודה רביעית מתוך חג השבועות, שהוא מתן התורה, שהיא כללית, אל פרשיית קרבנות הנשיאים בפרשת נשא, שהם התפילה, שהיא פרטית, עובדה שכל נשיא מוזכר בנפרד, וממנה

אל פרשיית העלאת ,המנורה בפרשת בהעלתך, שהיא התפילה, אמנם תפילה לא רגילה .כללית, של כהן גדול אחד בשביל כל ישראל

.בואי כלה .שבת לאחר חג השבועות השבת הקודמת, השבת שלפני חג השבועות, נקראה "שבת כלה", כיוון שאז הכלה עמדה לבדה. עתה, השבת שאחרי החתונה שהתחוללה בחג השבועות, נקראת "שבת חתן", כיוון שכעת הכלה היא כבר צלע מצלעו ובשר מבשרו של החתן ,(וזה עניין ה"חתונה" עצמה). כנסת ישראל קיבלה את תורת ה' והתקרבה אליו, כעת היא איתו

.היא חלק ממנו, היא קרואה בנעימו ובשם משפחתו, הם בביתו

:]כך היא שבת זו, וכך היא כל שבת. הלא כן הם דברי בחיר האומה בספר שמות [טז, כט רְאּו

כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַבָת עַל כֵּן הּוא נֹתֵּן לָכֶם בַּיֹום הַשִּשִּי לֶחֶם יֹומָיִּם שְבּו אִּיש תַחְתָיו אַל

.יֵּצֵּא אִּיש מִּמְקֹמֹו בַּיֹום הַשְבִּיעִּי כלומר, ה' נתן לכם את השבת ואספקה ליומיים, תוכלו פשוט להיות חלק ממנו בביתכם המשותף, הוא השבת, עם כל האמצעים הדרושים לכך, "שבו איש ,'תחתיו", היו עם ה', שהוא נושא הפסוק, תחתיו, הכוונה בשבת, "אל יצא איש ממקמו" של ה

.ושוב הכוונה לשבת

בכך מתברר שגם שבת כלה הייתה סוג אחר של שבת חתן, שכן הכלה עצמה היא סוג אחר

של חתן :, וכאן אנו מגיעים ליתר העמקה. בספר בראשית [ב, כא] מסופר ו ַּיַפֵּל ה' אֱֹלהִּים

.תַרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַּיִּישָן וַּיִּקַח אַחַת מִּצַלְעֹתָיו וַּיִּסְגֹר בָשָר תַחְתֶנָה נוטריקונן של "ויישן

ויקח אחת" הוא חת"ן, רוצה לומר, גם אותה צלע אחת היא חלק ממנו, שכן אם כל קיומה של האשה הוא מצלעו של האיש, יוצא שהיא בעצם רק מגלה את האיש מלכתחילה, אפילו לאחר

ההיפרדות וההתאחדות מחדש., וממילא בעת ההיפרדות, עלינו להדגיש כי מדובר בחתן זהו השלב המתקיים עוד לפני שבת הכלה, זה בטרם החלטתם לגלות את קשירות הגורלות שלהם

.זה עם זה

,בפסוק הבא [שם כב], מסופרת אותה התאחדות מחדש וַּיִּבֶן ה' אֱֹלהִּים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶר

לָקַח מִּן הָאָדָם לְאִּשָה וַיְבִּאֶהָ אֶל הָאָדָם " , ויבאה אל" עולה כמניין כל"ה, רוצה לומר, הנה

זוהי משמעות היותה כלה, זה שהיא באה אל החתן, "בואי כלה", ו גם בכך מגלה אותו , אך

כעת, בהתאחדות, ניתן לתת לה שם אחר, שכן עצם השם הזה בא כבר.ללא סתירה לחתן

בעת ההיפרדות, "ויישן ויקח אחת", היא רק חתן, ובעת ההתאחדות, "ויבאה אל", אז מתגלה

כי היא כל ה , המגלה את החתן, ולאחר ההתאחדות? לאחר ההתאחדות, שהיא החתונה ושבת החתן, היא כבר פשוט חלק ממנו, לא נקראת בשם חתן בפעם הראשונה ולא בשם כלה וגם לא בשם חתן בפעם השנייה– היא פשוט חלק מהחתן. גם קודם להיפרדותם, אולי ארבעים קודם יצירתם, הם היו חתן, בעת היפרדותם הם היו חתן, לקראת התאחדותם הם היו כלה המגלה חתן, ולאחר התאחדותם שוב חתן. בכך מתגלה אחדותם המלאה למשך כל התהליך

.הזה

שבת פרשת נשא ולמחרתה חג השבועות

.תספורת בערב שבת שחל בארבעים ושמונה לעומר הרש"ש

.סעודה ראשונה עבודותיהם של בני גרשון ומררי, התומכים בקודש, חיצוניות התורה

.סעודה שנייה אִּיש אֹו אִּשָה כִּי'יַפְלִּא לִּנְדֹר נֶדֶר נָזִּיר לְהַזִּיר לַה [ו, ב]. נזי"ר סופי תיבות

"ויע'ן אליפ'ז התימנ'י ויאמ'ר" [איוב ד, א ; טו, א; כב, א], פתיחת שלושת נאומיו של אליפז

.התימני בספר איוב מהם סופי תיבות? סופי תיבות אומרים שהביטוי מבוסס על אותם סופי תיבות, אך ממשיך הלאה, ועבורו משמעות אותו ביטוי שמרכיב את סופי התיבות הללו, הוא

.רק ההתחלה. כך גם טענת אליפז והנזיר .הנזיר מממש את טענת אליפז, אך מתעלה עליה

כדי להסביר לאיוב את השגחת ה' בעולם, טען אליפז לשכר ועונש, למידת הדין, לפיה אדם שיעשה טוב יקבל טוב, ואדם שיעשה רע יקבל רע. הנזיר הוא בעצם תשובה לטענתו זו של ,אליפז. הנזיר לא עובר על אף אחת ממצוותיו של ה' (לכל הפחות לא באופן מובהק), כלומר

על פי מידת הדין, הו .א בסדר גמור, ובכך הוא מממש את טענת אליפז

,עם זאת הוא מוסיף עליה הרבה יותר, ובכך הוא פותח את זרמי שפעה של מידת הרחמים .לעולם, ואף את אלו של מידת החסד החיות האלהית העולמית מתגלה במידת הדין, אך היא גם גדולה ממנה. אדם יכול להכיר בה רק בבחינת ממלא כל עלמין, מידת הדין, אך הוא יכול

.להכיר בה גם בבחינת סובב כל עלמין, מידות הרחמים והחסד אמנם לעניין זה, הסדר הוא

,מלמטה למעלה, מבפנים החוצה ,מהממלא אל הסובב .ולכן יש להתחיל ממידת הדין

ומפרשייה זו של הנזיר, שזה מסרה, אנו עומדים לקבל את התורה, שכן אמנם זהו מסרה של הפרשייה המיוחדת הזו, אך זהו מסרה של כל התורה. כל התורה יכולה להיות מובנת על ידי

מידת הדין, אך היא יכולה להיות מובנת, על בסיס מידת הדין, גם על פי מידות הרחמים והחסד , וכמו הנזיר, המכיר בחיות האלהית העולמית שבמידת הדין בלבד יזכה רק לה, אך המכיר בה

.שבמידות אלו, יזכה גם להן, כאמור, מבפנים החוצה

.פרק ו באבות פרק קניין תורה, אחרי שה' קנה אותנו במעמד הר סיני כקניין אשה לאיש, הרי שאנחנו יכולים לקנות את תורתו. אחרי שהוא כולל אותנו אנחנו יכולים לכלול משהו ממנו

.סוף פרקי אבות אחרי שהתחברנו לאבותינו, אנו יכולים לקבל תורה, ולהתחיל לשמוע את

רבותינו

.סעודה שלישית "איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל" [ה, יב]. לא נפרדות, ולא שניות ,טכנית, אלא אחדות מהותית, לכן היא לא רק בוגדת בו, היא מועלת בו, היא גונבת משהו ממנו

הוא בתוכה והיא בתוכו '. כך גם בין כנסת ישראל ה אחדות

כן יהיה עמנו תמיד וכניסת החג .משבת ליום טוב , מספירת העומר מלכות שבמלכות לחג השבועות מהפרטים אל הכללים

סעודה ראשונה של החג שהיא סעודה רביעית של שבת שהיא סעודת דוד המלך ביום

הילולתו , ולספר תהלים הקוראים במהלך החג . הקשר בין התורה של חג השבועות לפטירת דוד המלך שעניינו התפילה, אמנם באמת אחת הן התורה והתפילה, כל התפילה היא תורה

וכל התורה היא תפילה, מדוב ברצף אחד, וגם משה עמוד התורה היה כהן גדול והתפלל את תפילת ואתחנן, וגם דוד עמוד התפילה היה בסנהדרין וחידש הלכות , יש דגשים הנובעים

משניות המגלה אחדות , זה

לכן "ויחרד העם חרדה גדולה", שכן עומדים לפני המלך וכמו בתפילה, שם התגלה כי התורה והתפילה אחת הן, וזה עניינה של קריאת התורה, שהיא מצד אחד תורה ומצד שני חלק

מהתפילה

זהו גם הקשר בין ,הנשיאים בסוף פרשת נשא למנורה של אהרן בתחילת פרשת בהעלתך הנשיאים הם התורה ואהרן הוא התפילה, ולמרות זאת גם לנשיאים יש קרבנות וגם המנורה

היא דווקא כנגד התורה, הרוצה להחכים ידרים, מתוך האחדות, הכל רק דגשי שניות

,ועוד ניסוח לכבוד סעודה רביעית העוסקת בטוב הכללי, אור המנורה הוא טוב, שכן אור = טוב והנשיאים הם לכאורה פחות טוב שכן הם חיים בריחוק מהמקדש, אמנם הטוב הכללי מחבר

את סוף פרשת נשא לתחילת פרשת בהעלתך .

נשא

.בואי כלה בשיאם של ימים אלו שעד יב סיון, ימים שאנו מוארים מאורו של מתן תורה, באה שבת. בשבת אנו מכירים מאמר ישראל שתורה הוא ולפיו התורה בשבת שווה הרבה יותר, פי אלף, מהתורה שבימות החול. מדוע? אכן, התורה דורשת הקשבה, יישוב הדעת. שבת נותנת

בדיוק את זה, בשבת האדם שובת ומתחבר לה', בכך הוא מסוגל לעשות זאת הרבה יו .תר טוב ,זהו מתן תורה, בו שמענו קול אלהים מדבר מתוך האש. עם זאת, יב סיון יהיה ביום ראשון להורות שהתורה לא שייכת רק לשבת או רק לחול. יש לה מעלה כזו ויש לה מעלה אחרת, אך

.באמת כל זה מתוך אחדותם המלאה של השבת ושל החול

.סעודה ראשונה הנזיר והכהן הגדול, הסביר הרב יוסי אליצור, מקבילים בהלכותיהן כיוון שהם מקבילים במעמדם, אך הם הפוכים– הכהן הגדול פוגש את ה' באופן הכי עצים, במרחב הקודש, והנזיר פוגש את ה' באופן הכי עצים, במרחב חול. יש כאן שני מרחבים שונים, יש

.ביניהם יחסי גומלין אך באמת הם כל כך שונים

עם זאת, בפרשתנו סמוכות פרשיית ברכת כהנים ופרשיית הנזיר, ולפי רוב עדות ישראל גם קוראים אותן באותו מברך. מדוע? הם פוגשים את ה' במרחבים כל כך שונים? נכון, להורות

שהמרחבים השונים- 'שניוניים הללו, אינם אלא אחד. מרחב הקודש ומרחב החול, בשניהם ה

מתגלה, כאמור באופן הכי עצים, ואותם אנשים הפוגשים את ההתגלות הזו כך, ילמדו אותנו .על האחדות של שני המרחבים

.סעודה שנייה לעומת רוב עדות ישראל, תימנים מסיימים את רביעי אחרי הנזיר, ומתחילים את חמישי בברכת כהנים, מפרידים בין שתי הפרשיות. לכאורה, אין להפרדה זו פשר, הרי חמישי, שישי ושביעי יעסקו בקרבנות הנשיאים, ומדוע לחבר את ברכת כהנים לשלושה

מברכים העוסקים בקרבנות הנשיאים? אפילו אם לא היה קשר בין הנזיר לברכת כהנים היינו

.נוטים, סתם לשם הסדר הסביר, לא להפריד

יתכן שפשר הפרדה זו הוא בהבנה אחרת של היחס בין הנזיר לכהן הגדול. בסעודה ראשונה הצגנו את הנזיר ואת הכהן הגדול כשונים זה מזה וכשניותיים זה לזה, כיוון שכך הוא היחס בין

המרחבים בהם הם פוגשים את ה' באופן הכי עצים. אמנם כעת נציג זאת באופן יותר מחודד

– .הם לא שניותיים זה לזה, הם נפרדים זה מזה. הם מתנגדים, הם נאבקים, הם נלחמים 'הקודש והחול נמצאים בהתעמתות מתמדת! ועם כל זאת, שני הנפרדים הללו פוגשים את ה באופן הכי עצים, ואף על פי כן, למרות ההפסקה הצורמת בין קריאת פרשיית זה לקריאת

פרשיית זה, הם סמוכים זה לז ה. אם בסעודה ראשונה אותם אנשים לימדו אותנו על האחדות

של השונים, כעת בסעודה שנייה הם מלמדים אותנו על האחדות אפילו של הנפרדים .

.עונג שבת :]פרשת הנשיאים, והפרשה כולה, נחתמות בפסוק [ז, פט ּובְבֹא מֹשֶה אֶל אֹהֶל

מֹועֵּד לְדַבֵּר אִּתֹו וַּיִּשְמַע אֶת הַקֹול מִּדַבֵּר אֵּלָיו מֵּעַל הַכַפֹרֶת אֲשֶר עַל אֲרֹן הָעֵּדֻת מִּבֵּין

.שְנֵּי הַכְרֻבִּים וַיְדַבֵּר אֵּלָיו "וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת". לעתים ישנו קול, לא

."ברור מי זה שמשמיע אותו. הקול עצמו הוא הנושא, "הקול מדבר אליו" ולא "וידבר את הקול לכן הוא גם מאיזשהו מקום עלום, "מעל הכפרת אשר על ארן העדת מבין שני הכרבים". משה שומע את הקול הזה, משה מוכן לפתוח אופציה שבה לא הכל ברור לו, מצב של איזושהי שניות

כשלעצמה, נפרד .ות

מתוך כך, "וידבר אליו". לא ברור בפשטי המקראות מי מדבר אל מי, האם ה' אל משה, הקול אל משה, משה אל ה' או משה אל הקול, ולא סתם. רק כאשר אדם מוכן להיות ביחסו לה' גם במצב הזה של שניות כשלעצמה, נפרדות, רק כאשר הדיבור הוא דיבור מהקול ואל הקול, הוא

,זוכה לדיבור ישיר דיבור ישיר בינו לה', בין ה' אליו. מתוך הנפרדות הוא זוכה שהם יהיו

.באחדות אחת, ללא שום פערים, וכפי שזכה משה, אספקלריא המאירה

.סעודה שלישית בפרשה נמצאות שלוש פרשות הסמוכות זו לזו: הנזירות, ברכת כהנים וקרבנות הנשיאים. נשים לב שכולן מדברות על אנשים: נזיר, כהן ונשיא. מה היחס בין

?שלושתם הנזיר מתואר כמי ש"נזר אלהיו על ראשו". הנזיר עניינו טהרת המחשבה, רום הדמיון ורוחב החכמה. לעומתו, הכהן מתואר כאן כמי שמברך, "דבר אל בני אהרן ואמרת אליהם כה תברכו את בני ישראל אמור להם", הכהן עניינו ברכת הדיבור, השפע היוצא מפיו

והולך אל בני ישראל, אותיותיו הי וצרות מציאות. לעומתם, הנשיא לא חושב כלום ולא מדבר כלום, הוא רק עושה, "ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם", אפיל ו לפני ציווי מצד ה', "ויביאו .את קרבנם לפני ה'". הנשיא עניינו קדושת המעשה, המסירות המוחלטת והגשמת האמת

אם כן, הנזיר עניינו מחשבה, הכהן דיבור והנשיא מעשה. מחשבה, דיבור ומעשה. לכאורה החלקים הללו סותרים זה את זה, לא הרי המחשבה התיאורטית לגמרי, המנותקת מכל משמעות בפועל, כהרי הדיבור והמעשה בעלי המשמעות בפועל. כמו כן, לא הרי המחשבה

והדיבור התיאורטיים, שלא משפיעים בפועל גם אם יש להם עבורו איזושהי משמעות. לא הרי

המחשבה שבאה והולכת כהרי הדיבור והמעשה שלא ישובו לעולם, ולא הרי המעשה המגשים

.והיוצר כהרי המחשבה שלעולם לא תיצור בעצמה

,אמנם כאן אנו מגלים כי ישנו קשר בין החלקים הללו. הנזיר, הכהן והנשיא עומדים זה לצד זה המחשבה, הדיבור והמעשה משתלבים יחד, מגלים את אחדותם. נשים לב, לא מדובר כאן בשילוב של שלושת החלקים האלה בתוך אדם אחד, שאז אנו מבינים איך ניתן לגלות את

אחדותם, אלא מדובר כאן בשילוב של שלושת החלקים האלה ממש בתוך שלושה אנשים .שונים, לכל אחד ענייניו ומגמותיו, ולמרות זאת, איכשהו הם מצליחים לגלות את אחדותם

.כן יהיה עמנו תמיד חמישה חומשי תורה הם התנועה מלמעלה למטה, אור ישר, וספר תהלים .הוא התנועה מלמטה למעלה, לכן הוא בא רק אחריהם כרונולוגית ובפועל גם יותר קצר

.לכאורה, מדובר בשתי תנועות סותרות לחלוטין, העומדות בנפרדות מוחלטת האחת מהשנייה

במוצאי שבת זו יתכן שמתגלה שממש לא. פרשת נשא אותה קראנו בשבת היא הפרשה

,הארוכה בתורה158 פסוקים. גם מזמור קיט, אותו אנו קוראים באלפא ביתא בליוויה של

השבת הוא המזמור הארוך בספר תהלים, וגם הוא בן158 ,פסוקים. הלימה זו בין שני הספרים

,הלימה זו בין שתי התנועות .מלמדת אותנו על אחדותן המלאה

כיצד הן יכולות להיות באחדות? התשובה נעוצה ביחס ביניהן, המתבטא באותן שני פערים

אותם הזכרנו למעלה– התנועה מלמעלה למטה, כאמור, קודמת כרונולוגית לתנועה מלמטה ,למעלה, הראשונה נקראת אור ישר והשנייה אור חוזר, והתנועה מלמעלה למטה, כאמור .גדולה מהתנועה מלמטה למעלה, חמישה חומשי תורה הרבה יותר ארוכים מספר תהלים

אחדות איננה נפרדות, אך היא גם איננה אחידות .