נוכחות ה' בעולמנו- זיו חן זצל

לק"י/יט אלול ה'תשעח

:נוכחות ה' בעולם מבט אחר על שכר ועונש

לפרשת כי תבוא ולימים הנוראים

זיו חן זצ"ל

במבט פשוט, פרשת כי תב ו א עוסקת בשכר ועונש. כך בתחילתה, כאשר אנו למדים שהמביא את הבכורים מודה כי "שמעתי בקול ה' אלהי, עשיתי ככל אשר צויתני", ומתוך כך מגיעה

בקשתו- דרישתו "השקיפה ממעון ."קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל את האדמה כמו כן, כך אנו למדים גם מהמשך הפרשה, מכל פירוט הברכות והקללות. הברכה מגיעה "אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמר לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום... ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך", ואילו הקללה מגיעה "אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמר

."לעשות את כל מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך על הקללות האלה והשיגוך

אך במבט יותר עמוק, יתכן שהיא עוסקת בנקודה אחרת לגמרי, ואולי נקודה זו תוכל להאיר

לנו אחרת את כל מושג השכר והעונש. נ קודה זו ארצה לבאר על ידי ביאור מהלך ה ימים

.הקדושים בהם אנו נמצאים

בחודש אלול, כך לימד אדמו"ר הזקן, המלך בשדה. ה' יוצא לקראתנו. לפי דימוי זה, ניתן

לומר שלא רק ה' יוצא לקראתנו, אלא גם אנו יוצאים לקראתו1 , שכן הוא יוצא לשדה וגם אנו ,יוצאים מביתנו לשדה על מנת לפוגשו (בחינת אני לדודי ודודי לי). לעומתו, בראש השנה לימד בעל התניא, המלך בארמון. ניתן לומר שה' לוקח אותנו מהשדה אליו הוא יצא לקראתנו

.ואנו יצאנו לקראתו, אל ביתו שלו, אל הארמון. זהו ראש השנה

מה מיוחד בראש השנה? אפשר שמצוות היום, היא מצוות שמיעת קול שופר, תוכל ללמדנו

על מהות היום. בראש השנה אנו לא .ממליכים את ה' בארמונו .אלא ה' מומלך בראש השנה אנו לא עושים שום מעשה כדי לגרום לזה לקרות, הרי מטבעה של המלכה שהיא כפויה עלינו (אף אם רצינו בה, ובוודאי רצינו בה, הרי יצאנו לקראתו אל השדה). בראש השנה המצווה היא בשמיעה, כיוון ששמיעה היא פסיבית. הקול נכנס אל אזנינו. אנו לא תופסים אותו או מגדירים אותו, אנו פשוט שומעים אותו. מתוך הפסיביות הזאת, הרגש החבוי בקול הזה הרבה יותר עצמתי וטהור, כיוון שאנו לא מפרקים אותו או מערבים אותו בפרשנותנו, אנו

.פשוט מקבלים אותו כפי שהוא

ביום הכפורים אנו פוגשים את ההיפך הגמור מבראש השנה. מצוות היום ביום הכפורים נעות סביב הגשמיות שלנו. הן עוסקות בדיוק במרחבים האנושיים שראש השנה התעלם מהם, הן מצוות השביתה או העינוי, והן עבודת יום הכפורים, העוסקת בדם ובקרבנות. ביום הכפורים ,ה' נוכח בנו, בתוך טומאותינו. אם נמשיך את דברי אדמו"ר הזקן, בחודש אלול המלך בשדה בראש השנה המלך בארמון (עמנו, כפי הסברנו לעיל), בביתו שלו, וביום הכפורים ה' יורד

.איתנו מביתו שלו אל ביתנו שלנו?היכן הוא ביתנו שלנו

1 אפשר להסביר כך את מהות מנהג הסליחות. הרב סולבייצ'יק הסביר בספרו הררי קדם שעניין מנהג הסליחות

הוא הוספת תפילה על תפילה. אפשר לומר ,שהוספתנו תפילה על תפילה היא כיוון שאנו רוצים לצאת לקראתו

.לעלות בקודש

לק"י/יט אלול ה'תשעח

.המקדש הוא ביתנו המקדש הוא בית המפואר בקני מידה אנושיים. יש בו חצר, חדרים פנימיים יותר ופחות. יש בו מנורה, שולחן , חצר, ריח טוב על ידי קטורת וכיוצא בהם. ביום הכפורים ה' מטהר את טומאת מקדש וקדשיו, טומאה שנולדה כתוצאה ממעשינו, וממילא .משמע שהמקדש הוא ביתנו, ומה שעושה ה' ביום הכפורים הוא לנכוח בו על ידי הטהרה 'במובן הזה, היציאה ההדדית של כל אחד מהצדדים לקראת הצד השני גרמה ללקיחת ה ,אותנו אל ארמונו, היינו נוכחותנו בעולמו של ה', והיא גרמה לנוכחות ה' בעולמנו. אכן

השמיעה הטהורה בקול ה' המתבטא בשופר מרגשת מהדם ומהקר ,בנות של יום הכפורים .אך האידאל הוא בחתימת המהלך: נוכחותו של ה' בעולמנו, מה שמסמל יום הכפורים

,כעת, אחר ביאור מהלך הימים הנוראים נוכל לבאר את מהלך פרשת כי תבוא. כאמור הברכה מגיעה "אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמר לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום... ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך", ואילו הקללה מגיעה "אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמר לעשות את כל מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך על

הקללות האלה והשיגוך". לפי דברינו לעיל, נוכל לחלק בין שני שלבים– שמירת המצוות והשמיעה בקולו של ה'. שמירת המצוות היא היציאה שלנו לקראתו של ה', ועצם הציווי של

.ה', הפנייה אלינו, אם כי היא פנייה מהוססת ומוגבלת אלינו, הוא יציאה לקראתנו גם במקרא

.בכורים אנו פוגשים את "עשיתי ככל אשר צויתני". זו בחינת חודש אלול

לאחר מכן, מגיעה השמיעה בקולו של ה'. השמיעה היא המלכתו של ה' אלינו, הרגש הגבוה מעל גבוה שאותו אנו מרגישים לעתים כחדירה של ה' לתוך עצמותינו, הגדול מן המצוות

.המעשיות גם במקרא בכורים, לצד הוידוי כי "עשיתי ככל אשר צויתני", מופיע הוידוי כי

."שמעתי בקול ה' אלהי". זו בחינת ראש השנה

מתוך כך, מגיעה בחינת יום הכפורים, "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך". ובמקביל

במקרא בכורים דורש- מבקש המביא לאחר הוידוי כי הוא עשה ככל אשר צוהו ה' וכי הוא ,"שמע בקולו, "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל את האדמה השקפה שאפשר להבינה כמדגישה את המרחק, אך כעת נבין אותה כמדגישה את הקרבה 'המאפשרת השקפה, ראייה, יחס ופנייה מברכת, נוכחות שמים בארץ. זו נוכחות של ה בעולמנו בדיוק כפי שהוא, נוכחות הרבה יותר גבוהה מקיום מצוותיו, שאמנם מקרבות אותנו

אל ה' אך עדיין מותירות מרחק מסוים ומוגדר. אמנם אין היא מרגשת ,'כשמיעה בקולו של ה

.'היינו נוכחותנו בעולמו של ה', אך בה חפץ ה