עיונים בפרשת משפטים

לק"י

עיונים בפרשת משפטים

פרק כא:

א) – רש"י אומר שהסנהדרין צריכה להיות במקדש. מה הקשר?

נראה כי חלק מהותי מהמקדש הוא הוצאת הצדק לאור. לאמירה זו ראיות מהרבה פסוקים בנבואות השונות. אך לכאורה אין דברים אלו מובנים כלל, שכן מה בא לעשות הקרבן? הקרבן בא לכפר על חטאי האדם. על פי הצדק, אדם היה צריך לקבל עונש על חטאו, וכאן האדם מקבל הקלה בעונש ולא מקבל את עונשו. הלזה ייקרא צדק? נראה כי הצדק שהקב"ה מתכוון להביא לעולם הוא צדק שלא יכול להגיע בבת אחת, שכן העולם ייהרס במצב כזה. כך למשל הפסוקים הבאים מדברים על עבדות. וכי מוסרי וצודק שאדם יהיה עבד של אדם אחר? "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם". התורה קוראת לחופש, לא לעבדות, ולמרות זאת היא מקבלת מצב של עבדות. התורה יודעת שהעולם באותה תקופה לא יכול להתקיים אם בבת אחת תתבטל העבדות. אשר על כן, ביטול העבדות בא במנות קטנות, הווי אומר, בהגבלות שונות על המעביד. כך גם אצלנו, התרוה יודעת שביטול החטאים לא ייתכן בכלל, שכן אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. לכן היא מוותרת מעט על ערך הצדק בשביל ערך השלום. ויותר מכך, מסתבר לומר שזהו הצדק האמיתי, שכן כל תכלית הצדק היא להביא את העולם למקום הרבה יותר נכון, ואם אדם עושה השתדלות מסויימת לטובת התכלית הזו, אף אם הוא לא הביא לצדק במובן המלא שלו – זה הצדק האמיתי, שכן אם יופיע הצדק האמיתי הוא יהרוס את העולם וממילא לא ימלא את תכליתו.

ב) – רש"י מסביר שעבד הופך להיות כזה רק הואיל והוא גנב. מדוע? מה בגניבה נותן לגיטימציה לשלילת החופש שלו?

ו) מדוע שומעים לאותו עבד שרוצה להישאר כזה? כי לי בני ישראל עבדים!

יג) – רש"י: מה פשר משל הקדמוני?

הרוצח בשגגה כנראה לא יכול, מבחינה פורמלית, להתחייב מיתה, שכן חיוב מיתה תלוי גם בעדים, ולכן בית הדין אל יכול לבצע את גזר הדין. הקב"ה מעדיף לתת את הדין ליד יאדם על ידי גרימת עוד חיוב לאותו אדם, ושהפעם יהיו עדים, כיוו ןשחלק ממטרות הדין הוא גם שבני האדם ירגילו את עצמם ללכת בדרך הצד ולהוציא אותו לאור.

– רש"י: מה הקשר בין מחנה לוייה לרוצח בשגגה? למה לו לברוח דווקא לשם?

לרוצח בשגגה לא הייתה כוונה אסורה, כל הבעייתיות בו היא מצד פעולותיו החיצוניות לו, מצד האטמוספירה הלא-טובה שהוא שכן בה. נראה כי העובדה שהוא יהיה במחנה לווייה ויספוג אווירה קדושה תתקן גם את הצדדים החיצוניים שלכאורה אין לו שליטה עליהם ושנקרו בדרכו.

יז) מדוע המקלל את אביו או את אימו מקבל עונש כה קשה?

נראה כי המקלל את אביו ואת אימו מורד בסמכות ההורית, מורד וכופר בעבר ובמורשת המולדים שלו. אדם כזה טוען שהוא חי במנותק מהשורשים שלו. במהותו אדם כזה יגיע גם לכפירה בקב"ה.

כב) רש"י: מדוע שמים את הולד כעוד חפץ? מדוע אם קורה אסון באישה אז העונש שונה מהולד?

כד) מדוע פירשו חז"ל את "עין תחת עין" שלא כפשוטו?

כה) מדוע ריבוי הדוגמות בסוגי המכות?

כו) רש"י: מדוע רק עבד כנעני יוצא בשן ועין ולא גם עבד עברי?

כט) מדוע ניתנה לבעל השור שהרג היכולת להינצל בכופר?

נראה כי מלכתחילה כיוון שמדובר בשור תם אין שום אשמה שאפשר להאשים אותו. לכן הוא לא מת. הכופר גם הוא איננו עונש (עיין בתשובה ל-לב).

ל) מהן הסברות של רבי ישמעאל (דמי ניזק) ושל רבי עקיבא (דמי מזיק)?

לב) הכופר של עבד לא משתנה – שלושים שקלים. מה ההיגיון? והרי יש עבד ששווה יותר ויש עבד ששווה פחות. ההיגיון אומר שדווקא אנשים חופשיים אמורים להיות שווים אותו כופר, שכן הם נולדו שווים, ודווקא עבדים כופרם ישתנה!

אדם הוא החופש שלו. אדם שאיננו חופשי חשוב כמת, כיוון שאין שום תכלית לחייו. נראה כי בכופר יש בחינה של קנס עצמי. זה לא שאדם משלם על מה שהשור שלו הרס. הוא משלם כדי לשמוע את דמי אחיו זועקים אליו מן כיסו, כדי לחוש את הכאב המשפחתי הנוראי שהרכוש שלו גרם. הוא משלם לפי הקרבן כדי שירגיש את הסובייקט שאבד לנצח.

עבד החסר תכלית, כאמור, הוא כמו חפץ. אין דבר כזה עבד ששווה יותר ועבד ששווה פחות, שכן כולם תת אדם ולכולם אין ערך יותר מדי גדול. ביחס לתכונות האנושיות הגדולות שאבדו לו כאשר הוא נמכר, כל התכונות הפיזיות שלו בטלות ומבוטלות. לכן כל עבד שווה אותו דבר.

לד) מדוע המת יהיה לו?

לו) מדוע המת יהיה לו?

פרק כב:

ד) מדוע שהאיש שישלם ממיטב שדהו וממיטב כרמו? כסף הוא כסף הוא כסף. לניזק אכפת מזה שהוא יחזיר לו את הערך של הנזק, ומה זה משנה אם זה יהיה בצורה של 100 עגבניות איכותיות, או 1000 עגבניות פחות איכותיות?

יג) מדוע השואל חייב באונס?

נראה לענות לפי דברי רש"י בפסוק יד. שואל חייב באונס כיוון שהוא נהנה ללא תשלום. חברו, באלטרואיזם ראוי לכל שבח, השאיל לו כאקט של חסד ולא של רווח כלשהו. אין שום סיבה שאדם כזה ייפגע כלכלית ממעשיו הטובים. נכון, התורה היא לא דבר שתמיד קל לקיים, והיא דורשת הקרבה. אך מלכתחילה, בחוקים האלוהיים הא-פריוריים, התורה מחייה את המציאות ולא סותרת אותה. הואיל וזו מטרת התורה, אין פגיעה באנשים טובים. כאשר מטרה זו לא מתקיימת, זה כיוון שמקיימי התורה לא מקיימים אותה באופן מלא.

כג) מדוע התורה מדגישה את זה שהצדק ייעשה עם מענה החלשים (רש"י, בניגוד לרמב"ן שסבור כי אלמנה ויתום, כמשמעו) על ידי הקב"ה? הקב"ה לא מגן על החזקים שנפגעים?

כולנו עניים וכלונו תשושי כוח בפני הקב"ה. התורה רוצה ללמדנו שהפוגע והנפגע נמצאים באותה רמה, שכן הקב"ה מחייה את כולם. נראה שזה קשור לדברי רש"י בפסוק כד: "הוי מסתכל בעצמך כאילו אתה עני". התורה רוצה לעורר בנו אמפתיה כלפי העני על ידי ההשוואה שלו לעושק. האמירה היא בעצם: "אל תפגע ביתום ואלמנה, שכן הקב"ה מסתכל עליכם באותה צורה ובוחן אתכם רק על ידי מעשיכם. אין לך כעשיר שום עדיפות בעיניו".

כז) רש"י: המצווה של "אלהים לא תקלל" כוללת גם קללת דיין וגם קללת ה'. מה פשר ההשוואה? איך מצווה אחת יכולה לכלול פער כל כך גדול?

ל) רש"י: מדוע דווקא אכילת הנבלות גורמת לאדם לא להיות "איש קודש"?

פרק כג:

ז) – רש"י: עיין ברש"י לפרק כא פסוק יג. הרוצח בשגגה כנראה לא יכול, מבחינה פורמלית, להתחייב מיתה, שכן חיוב מיתה תלוי גם בעדים, ולכן בית הדין אל יכול לבצע את גזר הדין. הקב"ה מעדיף לתת את הדין ליד יאדם על ידי גרימת עוד חיוב לאותו אדם, ושהפעם יהיו עדים, כיוו ןשחלק ממטרות הדין הוא גם שבני האדם ירגילו את עצמם ללכת בדרך הצד ולהוציא אותו לאור.

אך כאשר אין לבית הדין יכולת כלל להוציא את הדין, בשל כך שהוא טועה בדין, ולא בגלל פרוצדורה שלא קיימת כמו עדים, הקב"ה ידאג להוציא את הצדק לאור.

ט) מה הקשר בין איסור לקיחת שוחד לאיסור לחיצת גר?

כ) מיהו המלאך?

ניתן לומר שהוא משה. אפשר גם שהוא עמוד הענן. אפשרות שמעלה בעיות רבות היא האפשרות של רש"י, שזה מלאך שמיימי. אם כן, היכן אנו מוצאים אותו בשאר התורה? אנו לא רואים שהוא מופיע.

כה) מדוע ה' מדבר על עצמו בבגוף שלישי?

ניתן לומר שהמלאך אמר את "ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך".

כח) מה הקשר בין המלאך השלוח לצרעה השלוחה?

פרק כד:

ז) מדוע הם אמרו נעשה ורק אחר כך נשמע?

מה הקשר בין ההפטרה לפרשה?

נראה כי ההפטרה באה כדי לחבר בין שני רבדים המופיעיעם בתורה לגבי עבדות – עצם העבדות (משפטים) והשחרור (בהר). ההפטרה קושרת ביניהם כדי לחזק בנו את ההבנה כי לכל עבד מן שחרור, וכי העבדות היא דבר דיעבדי במהותה.