עיונים בפרשת שמיני

לק"י

כב אדר ב ה'תשעו

עיונים בפרשת שמיני

פרק ט

א) בקריאה משה בעצם הוציא אותם מפתח המשכן (עיין סוף הפרק הקודם), כדי להכניס את אהרן (כך לפי רש"י) לכהונה הגדולה. מדוע? שפשוט משה יאמר לאהרן את זה בפתח אוהל מועד ושאהרן יתחיל לעבוד ישר, מדוע יש צורך בקריאה?

נראה שהקריאה נועדה להראות שאין המצב החדש המשך, בשום צורה, של המצב הישן. חיי האומה עם המשכן וחיי האומה ללא המשכן שונים לחלוטין. היכולת של אדם לשמור על פתח אוהל מועד, לשמור על הקודש מפני ביזוי, נמוכה עשרות מונים מאותה יכולת שלו להגשים במעשיו את הקודש. הקריאה מורה על מצב חדש, שכן יש עניין חדש שעליו צריך לצוות. ואולי זה גם עניינו של היום השמיני, שהוא כידוע, היום שמעל הטבע. בטבע אדם יכול לגעת מבחוץ בקודש. ללא ציווי, באינסטינקט בסיסי, אדם יכול לשמור על הקודש מבחוץ, מתוך נטייה טבעית אל הקודש הטבועה בכל אדם, בהיותו צלם אלהים. אך לחיות את הקודש דרוש גילוי מלמעלה, ציווי אלהי. זה בדיוק מה שחווה אהרן כאשר משה קורא לו.

ד) עד עתה ראינו קרבנות חטאת, עולה, שלמים ומנחה כחלק מחנוכת המשכן. מכאן עולה שתפקידו המרכזי של המשכן הוא לכפר על חטאות העם, וממילא חנוכתו תהווה אבטיפוס לתפקידו המרכזי – כפרה, ולכן כל נתיבי הכפרה השונים יתקיימו.

ז) רש"י. הבושה של אהרן היא בושה הגיונית. יש בגישה האנושית כלפי ה', ביומרה לכפר בעד חטאת מסויימת, בושה. איך אדם יכול לגשת אל ה' ולעשות תשובה, הרי מעצם הגישה הזו ברור שהוא לא ראוי לעצם הגישה לה'! לוחש לו משה: לכך נבחרת. אתה בוש? מצוין. אם היית ניגש מיוזמתך, אכן היית מגורש בבושת פנים שהייתה ראויה לפניך עוד טרם גישתך, מעצם חטאתך. אך ה' קורא לאדם לחזור. כל חזרה בתשובה של האדם, בעצם, יזומה מה', שכן ה' ציווה על התשובה ונתן נתיבי כפרה רבים. לכן בושתו של האדם לגיטימית, אך אסור לה לשתקו, שכן ה' ציווה עליו.

בנוסף וכסתירה מוחלטת לדברים הקודמים, בדברי רש"י יש הבנה עמוקה של תפקיד הכהן הגדול. תפקידו של הכהן הגדול לא ליבוש, שכן הוא בא לכפר על חטאות כלל העם, דברים שבדרך כלל, בהיותו כהן גדול, לא שייך אליהם. לכן אין לו ליבוש, אלא לקיים את הבחירה שלו (ואנו מניחים שהוא נבחר בעקבות צדיקות, מה שלא היה בכל נקודה במהלך ההיסטוריה) ולכפר על העם. אף אם הוא חוטא בדברים הללו בעצמו, משה מדגיש שהוא טפל אל העם ("עשה את חטאתך וכפר בעדך ובעד העם", אך על איזה קרבן מדובר כאן? "ועשה את קרבן העם וכפר בעדם", הכהן טפל לכלל העם), וממילא הוא לא בא לכפר כאן על עצמו בלבד, אלא על כלל העם, ביודעו שהוא חלק ממנו, מה שמצמצם את הבושה באופן משמעותי.

כב) אהרן קודם מברך את העם, ואז יורד מעשות החטאת והשלמים. כפרת העוונות, המהווה תפקידו העיקרי של המשכן, כאמור בעיון על פסוק ד, היא השלב שבו על הכהן לברך את העם, שכן הם מתברכים מתוך הכפרה. הברכה היא המכה בפטיש של הכפרה, שכן היא לא עוסקת בתיקון השלילי מהעבר שהיא קשורה לתשובה, אלא בהוספת החיובי העתידי.

כג) רש" יבדבר אחר. מדוע אהרן כה מצטער? חטא העגל שנעשה בשיתופו.

פרק י

א) הקטורת היא אש זרה משתי סיבות: א. ה' לא ציווה. ב. לפי חכמים היא לא נועדה לכפר על חטאת, אלא להעלות את המעשים הטובים של ישראל לה'. "רבי אליעזר אומר: חביבה היא הקטורת, שייחד לה הכתוב מזבח בפני עצמה, ומערכת אש בפני עצמה… ומפני מה היא חביבה כל כך? לפי שאינה באה על חטא" (מדרש הגדול, שמות לז, כה). מטרת המשכן היא לכפר על חטאות, וכאשר אדם עושה פעולה מיוזמתו, כחלק מהמשכן, כדי להעלות מעשים טובים ולא כדי לכפר על העם – הוא מקריב אש זרה, כיוון שהוא מכניס אינטרס זר למשכן. רק ה' מחליט את צביונו של המשכן, ויומרתם הייתה לא רק להחליט איך עובדים את ה', אלא להכניס את זה לשיח הציבורי דרך מקום עבודת ה' הציבורית – המשכן.

ח) מדוע יש כאן פנייה רק לאהרן ולא לאהרן דרך משה?