עיונים בפרשת תזריע

לק"י

עיונים בפרשת תזריע

יג, מו) רש"י. צרעת האדם מגיעה בעקבות דיבורו לשון הרע, שהוא דבר מפרד בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, ולכן במהלך צרעת האדם עליו לשבת מחוץ למחנה כמו כל הטמאים, אך לא יחד איתם.

מילים יוצרות מציאות. איך בדיוק? ישנם רעיונות נשגבים, גבוהים, שאדם מאמין בהם. במציאות הם לא יכולים להתהוות, כל עוד אותו מאמין לא גורם לעוד אנשים להאמין בהם. אם המרקסיזם היה רק במוחו הקודח והמרושע של מרקס הוא לא היה נוצר. יש קיום אובייקטיבי, קיום ממשי של חפצים, ויש קיום שחברה אנושית שלמה נותנת לרעיון מסויים, ואף הוא סוג של קיום. לכן מילים יוצרות מציאות. המילים מכניסות את הרעיונות לעוד מוחות ובכך גורמות להם להניע את עצמם ולהתנהל על פיה. יואצ שמילים יוצרות מציאות על ידי איגוד של חברה אנושית.

לשון הרע מפריד בין חברה אנושית. לשון הרע הוא מילים שיוצרות פירוד, שמחריבות את העולם ואת הבריאה והורסות קיום של חברה. לשון הרע מפריד בין אנשים. הוא הרס את המציאות, שכאמור נוצרה על ידי דיבור חיובי, על ידי אמירה אלוהית. כך האםד יכול לברוא עולמות בהיותו צלם אלהים, אך אותו אםד בחר דווקא להרוסם. עד כדי כך הוא הרס את המציאות, שאפיל וגופו שלו נהרס.

אנו חוששים שאדם כזה ישפיע על החברה לרעה ויפורר אותה, כפי שכבר הצליח לעשות. לכן ה' מצווה להושיב אותו רחוק מאנשים אחרים.

על שבעת הימים

מדוע יש שבעה ימים שהמצורע צריך חכות?

על סוגי הטומאות השונים

– דם (טומאת לידה)

– עור

– שיער

– בגדים

יש כאן סדר של החצנה. הדם הוא הכי פנימי, כיוון שהוא יוצא מהגוף ממש, העור אחריו, כיוון שהוא צמוד אל הגוף אך מחוצה לו, השיער אחריו שכן הוא יוצא מן העור והבגדים שרק עוטפים את המכלול הזה מבחוץ אחרונים.

כל טומאה משמעה חיצוניות, קליפות. כל טומאה היא הכנסת חיצוניות אל הפנימיות בבחינת העמדת צלם בהיכל, או החצנת הפנימיות בבחינת וטמאו כל השמנים. היולדת החצינה דבר פנימי, היא בעצם הכניסה לעולם הזה, העולם החיצוני והגשמי, נשמה, שהיא דבר פנימי, ולכן היא טמאה (ואין זה אומר דבר שלילי בהכרח). מצורע החצין דבר מסויים, הוא לקח מילים שלא היו אמורות להיאמר, והחצין אותן.