על החוסר

על החוסר

לתשעה באב

היו צריה לראש כו' כי ה' הוגה על רוב פשעיה עולליה הלכו שבי לפני צר (א, ה). כי מה שנראה נפלא ותמיה למה באים מחשבות זרות בעת התפלה, בהכנת הלב לתפלה, הענין הוא, כי מה שירד על ידי חטא ופשע אדם, משתוקק להעלות בעת עבודת התפלה. וזהו 'היו צריה לראש', המחשבות זרות שבמוח, 'כי ה' הוגה' לשון דיבור, פירוש – בדברי השם הוא, 'על רוב פשעיה', הוא למעלה מכל הפשעים, 'עולליה הלכו שבי לפני צר', הם מתעלים למעלה מן הצר. 'עולליה' הם הניצוצות ש'הלכו שבי לפני צר', הם למעלה מן הצר על ידי דבר ה'.

קדושת לוי למגילת איכה

טרם החורבן, הייתה תפילתם של ישראל זכה וברה. עלתה לשמי שמים באופן ישיר, טהור, ללא שום מכשול או משוכה בדרכה הקדושה. הקשר בין ישראל לה', שהתבטא בתפילה, הורכב מעצמו בלבד, לא היו לו הסיגים שיש לקשר הנוכחי שלו. והנה, נחרב הבית הגדול והקדוש, העולם הרוחני שלנו התלכלך, הזדהם, הוכה זרות, חסר-בית הוא מעתה והלאה. האדם עומד מול אלהיו, ולא מרגיש ולו דבר. כל שהוא חושב עליו הוא צרכיו האישיים, ענייני העולם הנמוך והבלי הזמן החולף והמאיים. כל שהוא מרגיש הוא רק חוסר.

חושב האדם לעצמו: איזו גלות. עד מתי לא ארגיש דבר, עד מתי חיי יהיו למוקש עבור חיי חיי, עד מתי אמלמל כדיבור התוכי וכצפצוף הזרזיר בעמדי לפני יוצר כל ומחייהו. לכן אתנהג כאילו שום דבר לא קרה. אשים את החוסר בצד. לא אתייחס אליו כבעל משמעות, כיוון שאין סיבה שהוא יהיה כזה. הכל אותו דבר כפי שהיה פעם. אני מתפלל באוקראינה או בתימן כמו שהתפללתי בירושלים.

אלא שבפועל זה לא עובד. האינסטינקט האנושי הוא להתעלם מהחוסר, ובכך לא להרגיש אותו, אך כל אחד יודע שחוץ ממנגנוני הגנה לא-רצוניים, אין באמת אפשרות כזאת. החוסר עולה ושב, ואם לא נתמודד איתו, הוא יעלה וישוב בשנייה. המחשבות הזרות האלה, טוב שעלו. אדם רואה את חייו כסותרים את חיי החייו, כיוון שיש לו חוסר בחייו, ובחיי חייו, הוא מבין בלא-מודע הנשמתי שלו, אין שום חיסרון. ממילא הם סותרים. ממילא אם אני הוגה בעניין אחר עת עמדי לפני ה', אלו מחשבות זרות. אך באמת אין זה כך, כיוון שחיי חייו אכן שייכים במובן כלשהו לחוסר בחיים, שכן הם חותרים למלא אותו.

לכן במקרה כזה, אדם צריך לשים על השולחן את הזרות, את החוסר, את ההומלסיות הרוחנית והגשמית. הוא צריך לדבר על כך. אסור לו להשאיר אותם בבטן, חייבים להוציא אותם. נכון, פעם העולם הזה לא עניין כלל, והתפילה הייתה זורמת בשטף שצף של מילות אהבה וחיבה לחיי החיים. נכון. ואף על פי כן, כדי לחזור לשם, עלינו להתמקד בחוסר בתפילתנו, להתייחס לסיגים כאל העיקר בתקופה שכל כולה סיגים. עלינו להעלות את המחשבות הזרות לה'.