על חוויה ועל הוויה – לפרשת שלח – זיו חן זצ"ל

לק"י/כז סיוון ה'תשעח

1

על חוויה ועל הוויה

חלה וציצית כמציגות דרכים הפוכו 'ת בעבודת ה

לפרשת שלח

זיו חן זצ''ל

בפרשתנו התורה (טו, יז- :כא) מצווה

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶה לֵּאמֹר: דַבֵּר אֶל בְנֵּי יִשְרָאֵּל וְאָמַרְתָ אֲלֵּהֶם בְבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר

אֲנִי מֵּבִיא אֶתְכֶם שָמָה: וְהָיָה בַאֲכָלְכֶם מִלֶחֶם הָאָרֶץ תָרִימּו תְרּומָה לַה': רֵּאשִית

עֲרִסֹתֵּכֶם חַלָה תָרִימּו תְרּומָה כִתְרּומַת גֹרֶן כֵּן תָרִימּו אֹתָּה: מֵּרֵּאשִית עֲרִסֹתֵּיכֶם

:תִתְנּו לַה' תְרּומָה לְדֹרֹתֵּיכֶם

החלה היא ראשית. כנראה בעקבות ניסוח זה, הבין הרמב"ם שהחלה היא חלק מעולם הבכורים ולא חלק מעולם התרומות, אף שהיא מכונה תרומה בפרשייה זו במפורש, ואף מושווית לתרומת הגורן (!), מה שמתבטא בהכנסתו את הלכות חלה להלכות בכורים (פרק ה

.)ואילך

מכל מקום, נדמיין את הסיטואציה: בני ישראל באים אל הארץ. הם כוספים לאכול מלחמה

של הארץ , משתוקקים לטעום מפתה. לאחר ארבעים שנות גלות מדברית דלוחה, לפתע יש להם בית, יש להם מקום לאכול סעודת קבע המבוססת בדרך כלל על לחם. אך כאן ה' עוצר בעדם: טרם לכן, עליכם להרים את ראשית ערסתיכם חלה לה'. כמה התבטלות נדרשת

.מהאדם לשם כך, וממילא איזו חוויה רוחנית אדירה הוא חווה בעת תרומה זו

עם זאת, מצוות חלה אמנם יוצרת חוויה מכוננת, אך היא חוויה שבהגדרת עצמה לא חובקת כל; חלה, כאמור, היא רק בראשית. לא נדרש מהאדם לחיות חיי התבטלות היוצרים חוויה ,מכוננת זו לאורך ימיו ושנותיו, כי אם נדרש מהאדם לחוות התבטלות היוצרת חוויה עמוקה זו

.אך חוויה זו תסתיים לאחר כמה רגעים מתחילתה

.לאחר חלה, אנו מוצאים את הקרבנות הבאים לאחר חטא בשגגה של הציבור ושל היחיד

בקריאת פשט התורה, עולה שאלה מאוד יסודית: על איזה חטא מדובר? שגגה איננה ה חטא

עצמו !, שגגה היא האופן בו אדם עושה את החטא מכאן חכמים לקחו את הפרשייה הזו .לעבודה זרה, השקולה כנגד כל המצוות ומכאן סתימת התורה

אך אם ניצמד לפשטי המקראות, אולי בדיוק מה שהתורה מנסה להביע הוא שאכן ישנו חטא כזה ושמו שגגה. השגגה היא חוסר אכפתיות למצוות ה', השגגה היא המקום בו האדם לא מתייחס לה', שכן הוא יתעלה לא נוכח בחייו. במובן מסוים, אולי השוגג חמור אפילו יותר מהמזיד, כיוון שבעוד בעולמו של המזיד ה' נוכח, אלא שלנוכחותו אין שום משמעות

(לתיאבון) או שיש לה משמעות שלילית (להכעיס), בעולמו של השוגג, ה' כלל לא נוכח

(ו מכאן שבכל חטא שאדם עושה בשגגה, ישנם בעצם שני חטאים. האחד, עצם החטא שהוא עשה. השני, האופן השוגג בו הוא חטא, הוא עצמו חטא) .

לק"י/כז סיוון ה'תשעח

2

חטא השגגה הוא התוצר הישיר של עבודת ה' של החלה. ברגע שעבודת ה' גורמת לאדם .לדבקות עצומה בו יתעלה רק ברגעים מסוימים, הרי שביתר הרגעים ה' כלל לא ינכח בחייו אשר על כן, ישנו צורך מהותי לתקן את חטא השגגה על ידי קרבן, המשיב את ההתבטלות

'שנוצרה על ידי החלה על כנה, שכן הקרבן מייצג את מה שהאדם בפני ה– כלום, וממילא

.את החוויה האדירה שנוצרה על ידה

אך שוב אנו נתקלים באותה בעיה– סוף סוף לא פתרנו את הבעיה, שכן אנו "חיים מהרגע להרגע", בונים על דבקות עצומה אך זמנית וחולפת, וממילא חטא השגגה ישוב על עצמו

מהר מאוד. כאן בדיוק מגיעה מצוות ציצית1 . ציצית הפוכה מחלה. חלה היא חוויה, ציצית היא

הוויה. חלה לא מתיימרת להציג הוויה שלמה של נוכחות אל הית, היא פשוט נותנת חוויה ראשיתית אדירה. ציצית אמנם לא מתיימרת להציג חוויה, שכן בלבישת הציצית עצמה אין התבטלות או פעולה מרגשת אחרת, ויותר מכך, כל מטרתה היא רק זכרון, שהוא פעולה

.אינטלקטואלית ולא רגשית, אך ציצית מציגה הוויה

.בהוויה זו אין דבקות מרטיטת לב, אך בהוויה זו ישנה נוכחות אלהית תמידית בחיי האדם האדם חש את ה' איתו בכל מקום שאליו הוא הולך. נכון, הוא לא יימצא תדיר בסערת רגשות כי אם מעט, ונכון, הוא לא ייסחף בכל תפילה עד כדי הישאבות בגוף המלך, אך ציצית מאפשרת לו להיות עם ה' תמיד. ממילא הדבר גורר סכנה של חטא השגגה, כיוון שהנוכחות הזאת לא תמיד עצמתית (בשונה מהדבקות שמעצם היותה דבקות עצמתית מאוד), אך

.התורה מכירה בכך ונותנת אפשרות לתיקון

1 בהקשר הזה נציע שהמקושש לא עומד כסוגיה בפני עצמה, אלא הוא בא רק כדוגמה לפסוק שנאמר בסוף

סוגיית חטא השגגה (טו, ל- :)לא וְהַנֶפֶש אֲשֶר תַעֲשֶה בְיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח ּומִן הַגֵּר אֶת ה' הּוא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶפֶש הַהִוא מִקֶרֶב עַמָּה: כִי דְבַר ה' בָזָה וְאֶת מִצְוָתֹו הֵּפַר הִכָרֵּת תִכָרֵּת הַנֶפֶש הַהִו א עֲֹונָה

:בָּה