ערכו של ערב יום הכיפורים

ערכו של ערב יום הכיפורים

צריך לשאול: מהי סברת מי מהראשונים שמצוות התשובה ביום הכיפורים היא דווקא בערבו (ההשלכה הישירה בוידוי שאנו אומרים במנחה)? עוד צריך להקשות: מה מיוחד בערב יום הכיפורים, שמנהג רבים להרבות בו בסעודות?

כדי להבין זאת, מוטל יהיה עלינו להבין מה עניינו של ערבו של יום כלשהו. במבט פשוט, ערב יום הוא ההכנה אליו, אנחנו מכינים את צרכינו, הגשמיים והרוחניים, לקראת אותו יום הקרב. במבט יותר עמוק, הארת אותו יום מתפשטת גם על ערבו (כשם שהיא מתפשטת על מוצאיו). אמנם גם על המבט היותר עמוק, ניתן להסתכל בשתי דרכים. האחת, הארת אותו יום מתפשטת גם על ערבו, אך בעצמותו הוא יום אחר לגמרי, הוא פשוט מושפע מהיום הקרב. השנייה, הארת אותו יום מתפשטת גם על ערבו, וזה ביטוי ששניהם בעצמותם אינם אלא אותו דבר, ושכל הביטויים השניותיים שלהם נועדו רק לחדד זאת. לפי זה, יוצא שערבו של יום הכיפורים הוא בעצם, במהותו, יום הכיפורים.

באמת ביום הכיפורים אנו טובלים במקווהו של ה', הוא מציף אותנו בחסדיו. בהקשר הזה, יום הכיפורים דומה לפורים, בשניהם אנחנו נעזרים באיזשהו שינוי דרמטי גופני כדי לעבור מהתודעה הבסיסית והנכונה שלנו, שהיא תודעת קו אמצע, אל תודעה אחרת, תודעת קו ימין. הגוף שלנו הוא העוגן שלנו בשמאל, ולכן כאשר אנחנו מטשטשים אותו על ידי חומר מסוים או על ידי חוסר סיפוק חומרים מסוימים, אנחנו יכולים לקבל תודעה אחרת, תודעה שטוב שנקבל פעמיים בשנה, בלבד שגם הן רק מחדדות את תודעת קו אמצע, להראות שהוא כולל בתוכו גם את הימין וגם את השמאל (המחודד בימים אחרים), הוא כולל בתוכו נוכחות ה' ונוכחות אדם, מתוך אחדותם המלאה המולידה איזונים מעין אלה.

לפי זה, החידוש איננו על ערב יום הכיפורים, החידוש הוא דווקא על יום הכיפורים עצמו! הקשר בין ערבו לעצמו הוא מה שנותן לעצמו את חשיבותו, שכן ערבו הוא התודעה הנכונה, עצמו רק בא לחדד אותו, אמנם באמת מתגלה לבסוף שהכל שווה. על דרך הרמז נאמר ש"ט תשרי" עולה כמניין "שם לו חק ומשפט", שהמשפט הוא דווקא בערב יום הכיפורים, ובזה תתורץ הקושיה הראשונה.

כמו כן "עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה" המסתיימים ביום הכיפורים עצמו, להורות שיום הכיפורים מחזיר אותנו לאותה הנהגה קיצונית של משה שלחם לא אכל ומים לא שתה, אך באמת אין זו הדרך הבסיסית, הדרך הבסיסית היא דרך קו אמצע, ולכן דווקא "עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה" לא מתקיים ביום הכיפורים אלא ב"ט תשרי", ובזה תתורץ הקושיה השנייה.