פרשת נח – הבורא והבריאה

לק"י הרב אליהו בלומנצויג ג' חשוון ה'תשע"ו

הבורא והבריאה – הילכו שניים יחדיו?

שיחה לפרשת נח

הקב"ה בורא עולם. בסוף פרשת בראשית מבין ה' "כי רבה רעת האדם וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום". הבנה זו גורמת לו להתעצב אל ליבו.

בין האדם לה' יש פער עצום. ה', האלהי, הנשגב, הקדוש, חסר החסרונות, פלא הפליאות. לעומתו האדם, דג רקק, הולך אחר יצרים בהמיים, נחות. גודל הפער בלתי נתפס. נראה כי לא ניתן לגשר על הפער הזה. איך האדם יכול להגיע לקב"ה?

בלב כל הקונפליקט הזה עומד אדם אחד, נח שמו. הוא היחיד בעולם המצליח להבין את אלהים. כל כולו מוצף ברגשות של בידלון מהעולם. חש הוא כמה העולם הזה חסר, גשמי, מסואב, לא קשור לקב"ה. הוא מזדהה עם ה' כשהאחרון אומר לו שהאנושות הולכת להיחרב. אכן, לא מגיעים לאנושות כאלה חיים, לוחש לעצמו נח. איזה עניין יש בעולם כזה, תוהה נח.

העולם נחרב.

כל אותם חוטאים, אשר בגינם "מלאה הארץ חמס", אבדו ואינם. לכאורה, העולם עכשיו אמור לעלות על הדרך הישרה. אך לא דרך ישרה מוצאת לה האנושות, אלא את אותה דרך משובשת אשר האנושות הקודמת הלכה והשתבשה לה בה. גם אחרי המבול, בשעה שה' גומר בליבו אומר לא להחריב את העולם שוב, אומר הוא לעצמו "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". לא השתנה כלום. אחרי המבול נח בעצמו משתכר ומתגולל בתוך קיאו, אנשי דור הפלגה מנסים למרוד באלהים. רע מנעוריו. אין שום דבר שאפשר לעשות עם בעיית הפער העצום בין ה' לעולם. העולם יישאר גשמי וירוד, כך נראה, לעולמים. אין תקווה.

אך בלב כל הקונפליקט הזה, עומד אדם אחד, אברם שמו. אברם הזה לא מקבל את המצב כפי שהוא. "ויט אהלה", מסבירים המפרשים, אברם נטה מן הדרך על מנת לקרב אנשים העוברים בדרך לה'. כל כולו מוצף ברגשות של אהבת הבריות ואהבת בוראן. אשר על כן, מחליט הוא לצאת למסע ולגלות לכולם כמה גדול ה'. אברהם, בשונה מנח, חש בשסע אך מנסה לאחות אותו. מנסה ומצליח.

כנראה שכן יש תקווה.