צדיקים נותנים וצדיקים מקבלים כא אדר ר אלימלך

צדיקים נותנים וצדיקים מקבלים

לעשרים ואחד באדר

הילולא קדישא דר' אלימלך מליז'נסק

זיו חן זצ''ל

אלה פקודי המשכן כו' (לח, כא). הנה התורה לכמה פנים. ונראה לפרש, דהנה גדולה מעשה הצדקה הנותן צדקה לצדיק השלם שעושה יחוד במדת העליונות כידוע שיש שני מדות, צדיק וצדק. ועל ידי הצדיק המקבל את הצדקה הוא מעלה את הה"א אחרונה שהיא אתנו בגלותינו למדת צדק ונעשה צדקה, ואז העולם מלא ושבע כל טוב ושפע וברכה ורחמים וחיים ובני ומזוני ושלום עד אין קץ ותכלית הנשפע על ידי הצדיק המקבל את הצדקה ועל ידו הולכות ההשפע לכל העולם לכל אחד ואחד די מחסורו והצטרכותו. וזה מרומז בפסוק (שמות ל, יב) ונתנו איש כופר כו', מלת ונתנו, האותיות למפרע הוא גם כן ונתנו כנ"ל שעל ידי הצדקה בא צדקה לעולם.

כאשר אדם נותן שפע גשמי, צדקה, לאדם רוחני, לצדיק, כאשר אדם מפנה מהגשמיות שלו מקום לטובת אדם שבמקומו לא מוקדשת אפילו לא אמה לגשמיות כשלעצמה, הוא בעצם מכניס לתוכו את היסוד הזה של חוסר המקום לגשמיות שלו, הוא בעצם מאפשר לאינסוף, לברכה, לשכון בתוכו, הוא מאפשר למה שמעל הגשמיות, מה שמעל המחסורים וההצטרכויות, להיכנס לתוכו. על ידי צדקה, על ידי פינוי האדם אותו מקום המתבטא בנתינתו לצדיק, באה צדקה לעולם, באה עוד נתינה מלמעלה, ה' מפנה מהרוחניות שלו, מהאינסופיות שלו, מהברכה שלו, לאדם, ומעשיר אותו כפליים.

והנה יש שלש מדרגות צדיקים. יש צדיק שאינו משגיח לחשוב בקבלתו הצדקה לטובת והנאת עצמו, אלא כל כוונתו הוא כדי שיושפע על ידי זה שפע טובה לכל ישראל ותמיד נפשו ורצונו הטוב משתוקק לראות בשמחת ישראל שלא יוחסר להם כל טוב אבל מה שנוגע לו להצטרכותו אינו משגיח כלל וכלל והכל בעיניו כאלו ביתו מלא ומוכן כל טוב, וזה הצדיק נקרא בשם דוכרא אף שהוא מקבל כי כל כוונתו ובקשתו אינו אלא כדי להשפיע וזה הוא הזיווג הידוע שיש זיווג מניה וביה.

זהו הצדיק שכל כולו נתינה, כמו זכר, שעניינו הוא רק לתת ולא לקבל. למרות זאת, הזכר הזה, חלק מהותי ממנו הוא אותו רצון לראות שלאף אחד לא יוחסר, הוא לא רוצה לתת כיוון שהוא רוצה לתת, שכן אם זה היה רצונו, אחרי שהוא נתן את שעליו היה לתת היה מתמלא רצונו (ואז בעצם היה מתברר כי אותו רצון לתת היה רצון לתת על מנת לקבל, לקבל שכעת אין בתוכו שום דבר שהוא רוצה לתת), אלא הוא רוצה שאחרים יקבלו, שלכולם יהיה לפי מה שהם צריכים (ולא לפי מה שהוא יכול לתת להם), זהו רצון הנתינה הטהור.

ויש צדיק המקבל צדקה וכוונתו גם כן להנאת עצמו כדי מזונתו ופרנסתו ואין בכך דבר רע כשלעצמו וזה נקרא בשם נוקבא מחמת שכוונתו גם כן לקבל והצדיק הזה גם כן עושה יחוד להשני מדות הנ"ל על ידי קבלה לידו הצדקה וזהו וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן (שמות לה, כג), דהיינו הצדיק הנקרא בשם דוכרא כנ"ל שכל הצטרכותו כאילו נמצא אצלו הכל מוכן. תכלת וארגמן, רמז לכל מיני טובה ואין כוונתו רק להשפיע: הביאו, רצה לומר צדיקים כאלו הם מביאים תמיד שפע רב כל טוב לעולם. וכל אשה, רצה לומר הצדיק השני הנקרא בשם נוקבא כנ"ל, רק שהוא חכמת לב, היינו בעבודת הבורא יתברך ובתורתו הקדושה לעשות נחת רוח ליוצרו: בידיה טוו, רצה לומר על ידי ידיה שמקבל הצדקה לידו הוא גם כן ממשיך השפעה. ויביאו מטוה, היינו השפעה. תכלת וארגמן, רמז לכל מיני השפעות.

הצדיק השני הוא צדיק, אין עוררין על כך. למרות זאת, יש לו ישות, הוא מעוניין לחיות, הוא לא חי את כל חייו עבור ה' ועבור הזולת, אך הוא בהחלט מצליח למשוך השפעות טובות. הוא לא זכר, הוא רוצה לקבל. הוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו, הוא לא ממשיך את מעשה יוצרו בעולם (בשונה מהצדיק בחינת זכר, שהוא ממשיך לחלוטין את יוצרו) והוא עושה זאת גם על ידי זה שהוא מקבל. יש צורך גם בו.

ג', וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה, רצה לומר הצדיק שיש לו נשיאת לב בחכמה עליונה אף שכוונתו לקבל ונקרא גם כן בשם נוקבא. טוו את העיזים, רצה לומר רמז כצמר ששורשו הוא מן העיזין כך הצדיק הזה מושך השפעה מהשורש:

הצדיק הזה, בשונה מהצדיק הקודם, רק רוצה לקבל, הוא מושך השפעות רק על ידי היותו בחינת נקבה, ולא גם על ידי היותו בחינת זכר. גם בצדיק זה יש צורך, שלושתם הם צדיקים ולא ניתן לומר שאחד מהם בעייתי.

וזהו ואלה פקודי המשכן, רמז לשלש צדיקים הנזכרים לעיל. פקודי, פירוש מה שהצדיק פוקד את כל בני אדם בהשפעה טובה יש בהם שלש מדרגות, א', המשכן הוא מלשון המשכה שממשיך השפעה על ידי קבלת הצדקה לידו ועושה יחוד בשני מדות הנ"ל וזהו המשכן בה"א. ב', משכן רמז לצדיק השלם והגמור כנ"ל זה נקרא בשם דוכרא כנ"ל ונקרא בלשון סתם ונעלם מחמת שאינו משגיח על עצמו כאלו אינו בעולם ועושה יחוד מניה וביה העדות אשר פוקד על פי משה ואהרן, שהיו משתוקקים תמיד להשפיע לישראל ולא היה כוונתם והשגחתם על עצמם.

וזהו ויאמר ה' אל משה פסל לך (שמות לד, א), דרשו חז"ל (שקלים יד ב) הפסולת יהיה שלך כו', ויש לכוון פירוש הגמרא שהשם יתברך אמר למשה כל מה שנוגע לך לפרנסתך להצטרכותך יהיה בעינך כפסולת המאכל הנדחה מן הגוף שלא תשגיח על הנוגע לך: מכאן נתעשר משה, פירוש שמשה רבינו עליו השלום עשה כאשר אמר לו השם יתברך והיה כל כוונתו שיהיו מלאים ושבעים כל טוב וזה היה כל עושרו שראה בעושרם וטובתם: ג' עבודת הלוויים, היינו הצדיקים הקטנים הנלווים אל ה' לעבודתו גם הם משפיעים שפע ברכה וחיים לעולם ולכל ישראל.

משה רבנו עצמו היה כל כולו נתינה, זכר, אך בדיוק מתוך העובדה שיש אדם, ילוד אשה, בשר ודם וזהו, שמגלה כי הוא יכול להיות לחלוטין שליחו של ה', בחינת משה, מתגלה כי יש מקום לבני אדם גם בצד השני, בחינת הלוויים, בחינת נקבה, צדיקים שיש להם גם ואפילו רק, עניין בקבלה, כל עוד היא על מנת לעשות נחת רוח ליוצרם, שכן מתברר שיש לה' עניין באדם עד כדי כך שהאדם יכול להתאחד עמו ולהיות עמו בחינת נתינה, ואם כן, על מי ישפיע האדם הנותן? על אנשים אחרים, שהם יהיו מקבלים! כזה היה רבנו הקדוש ר' אלימלך, כל כולו היה בחינת זכר, נתינה והשפעה, ומתוך כך יכולים אנו להיות בחינת קבלה, על מנת לעשות נחת רוח ליוצרנו.

נועם אלימלך פקודי